"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי

אדר

זהו בינתיים 

הפרק:

אדר בהה בפליאה נזופה וכעוסה באורית, ששילבה ידיים מולם באוטובוס מים ציבורי שהם לקחו איתה בלית ברירה, עדיין במבט החמור והמפורסם שלה. אדר היה קצר רוח ומבוהל והוא לא הפסיק לשלוח מבטים מבוהלים גם לדון ולהתנשף ולהרגיש בחילה מפחד ומחוסר ידע. אבל דון היה קפוא וחיוור באופן לא אופייני לו והוא נשך את פניו מבפנים כאילו כדי לעצור צרחה פתאומית לידו ועיניו השחורות ברקו, ולא בצורה הטובה. אדר דאג לשניהם, ונראה שהוא היחיד שיכול לדבר, אז הוא דיבר ולקח נשימה עמוקה קודם וכחכח בגרונו. תמיד היה האמיץ. הוא קיווה שזה ינחיל גם אומץ לדון, שבינתיים מחה את עיניו.

"אז... למה חטפת אותנו - ויותר חשוב מכל זה, מתי ואיך גם נחזור הביתה?" אדר דרש לדעת בקול גבוה מהרגיל בגלל הפחד שתקף אותו עכשיו, ועכשיו הוא גם רתח מכעס. הוא ושאר השכבה תמיד שנאו את אורית, המורה המחליפה לספורט שלהם, שבדרך כלל לימדה תנ"ך באותו קול חד גווני. אולי זה היה מרושע מצידם. אבל הוא לא ידע כמה הם צדקו וכמה שהיא פסיכית באמת. בשם אל הים, הצילו. אדר התפלל בלב עכשיו לפוסידון, האל שלו סגדו כל בני הים, בגלל זה, בפאניקה מוחלטת. תביא אותי הביתה, נפטון, פוסידון, מי שלא תהיה כרגע. הוא חשב בכוח ובלב דופק באימה.

"אתם הולכים איתי לראות משהו," אורית אמרה והתעלמה ממנו ומהפאניקה שלו, מה שגרם לו להרתע לאחור בהפתעה נזופה עד כמה שהוא יכל לפחות בכיסא שלו באוטובוס המים, שגם עוצב לבני הים, רק בהתאם לאוטובוסי המים, בכל תחנה. "שתצטרכו לשמור עליו בסוד." אורית סיימה את המשפט שלה והעירה את אדר ממחשבותיו הקצרות, לשם שינויי. "נוכל לספר עליו לחברים שלנו?" אדר שאל בקול צרוד עכשיו. אורית הנידה בראשה ואדר הזעיף פנים ושילב ידיים. דון צמצם אליה עיניים. "אתם יודעים על הפלישה," אורית אמרה במבט רציני מפחיד אפילו בשבילה, מה שהקפיא את שניהם וגרם לדון לעצור את הנשימה. "בני האדם..." היא אמרה בהיסוס לא אופייני בשבילה לרגע גם. אדר יבב. "מנסים להגיע אלינו," דון אמר בקול מתנדנד, מהפחד גם, את מה שלמד מאדר.

אורית הנהנה. "ואני מקווה שנהנתם מהזמן שלכם באוטובוס המים." היא אמרה, פתאום ובבת אחת, וחייכה חיוך נעים, ודון ואדר צעקו בבהלה כשהרגישו קור פתאומי ואז הכל החשיך. אדר ודון לא ידעו יותר. הם גם לא ידעו שהיום הזה הלך לשנות את לא רק את חייהם שלהם, אלא את של רבים אחרים, לתמיד.

זה יקרה בקרוב, אדר חלם לרגע, כנראה, כי הוא ראה דמות שחורה גבוהה מאוד מהנהנת ליצור קטן וצבעוני שדיברה עכשיו, לפני שהכל החשיך והוא איבד את ההכרה והוא ודון שקעו בעלטה.