הערת הכותב:
כוכבים, דיעות ואני ממשיך!
ושנה טובה!🍯🍎🍏🍎🍏🍎🍏🍎🍏🍯🍎🍏🍏🍯🍎🍏🍎🍯🍏🍎🍯🍎🍏🍯🍯🦋🦋🍻🍷🍻🍷🍻
הפרק:
נק' מבט: ניקו
זאת הייתה מסיבת יום הולדת שבע עשרה של מישהו מהשכבה. ניקו הוזמן - להפתעתו הגמורה - אבל הוא שיער שוויל אכשהו קשור לזה, כמלך השכבה. הוא חייך לעצמו למחשבה בזמן שחיפש חטיפים ומשקאות באיזור שלהם. "ניקו, נכון?" שאל מישהו מהשכבה, שגרם ללב של ניקו לעצור וללחייו להסמיק, אז הוא הסב את מבטו. המישהו היה חצי ערום עם בגד ים שחור.
הוא החזיק כוס שתייה ביד ושתה תוך כדי שהוא דיבר והיה לו שיער חום מתולתל ועיניים כחולות שהזכירו לו את העיניים של וויל. "כן," ניקו מלמל. "אתה מכיר אותי?" המישהו חייך. "כן. איך אפשר שלא להכיר מישהו שלובש שחור כל יום?" ניקו הסמיק והסב את מבטו שוב, הפעם במבוכה. הבטן שלו גם התחממה והתפתלה מבפנים. המישהו צחק. "טוד. נעים להכיר. אני ילד היום הולדת במסיבה הזאת." היה קשה לפספס את זה. בביטחונו העצמי המוגבר ובחיוכים המופרזים שלו עם השיניים הלבנות החשופות וזה שהוא נופף ואמר "תודה!" בכל פעם שאמרו לו מזל טוב.
ניקו נאנח למחשבה. ל ו א ף פ ע ם לא הביאו זרי בלונים ענקיים ליום הולדת, שלא לדבר אפילו על ' מזל טוב ' אחד עלוב. אפילו המורים לרוב התעלמו מקיומו, גם ביום הולדת שלו. המחשבה הזאת גרמה לו לרעוד מבכי ולו להסתתר עוד יותר, אבל הנער משך אותו במבט רציני. ניקו נבהל. אם וויל יראה את זה - והאם הוא גם גיי? יכול להיות שהוא עובר אונס עכשיו? אבל ממה שניקו ידע, הוא ו וויל היו הלהט"בים היחידים בשכבה, והם היו בארון. אז לא יכול להיות ש - "תגיד, יש לך חברה? איפה היא? אני יכול להכיר אותה?" המישהו שאל. ניקו נשם נשימה רדודה.
"היי!" המישהו צעק כשפרצה מהומה בבריכה וכמה נערים ונערות התחילו לשאוג ולצחוק בתוך המים ולהשתולל. המישהו חייך חיוך מתנצל בהיסח הדעת לניקו והלך להפריד בינהם. כן, אין ספק שהוא הג'וק של השכבה, זה שאף אחד לא מעוניין שיראו שהוא לידו. ניקו פרץ בבכי למחשבה האחרונה ומיהר להסתלק עם החטיף והעוגה שהוא בחר אל מחוץ למסיבה. בחוץ הוא בכה, וכשהמוזיקה נגמרה הוא שמע צעדים. הוא נדרך וניגב את דמעותיו. אם זה המישהו, והוא יראה אותו בוכה, כי כולם הלכו הביתה מהצד השני, הוא יאבק. הוא לא ייתן למישהו לראות אותו בוכה וברצפה יותר בחיים.
אבל לא. זה היה וויל, שנשם בהקלה כשהוא ראה אותו. הוא נראה מאושר עד הגג. הלחיים שלו היו סמוקות ועיניו נצצו וגופו השרירי יחסית נראה שזוף. ברור, הוא מלך השכבה. "אָה," ניקו אמר במאמץ. הוא ישב על חלקת דשא שהייתה צמודה למדרכה. "כן..הייתי..פה." "למה?" וויל שאל בקול מודאג והתקרב אליו וחיבק אותו. "לא רצית להינות במסיבה?" ניקו צחק צחוק מר. "הנה, נהניתי. אתה לא רואה שלקחתי אוכל?" הוא שאל בלעג ופרץ בבכי שוב על וויל. "מה קרה?" וויל נבהל ותמך בו. "כלום." ניקו אמר בבכי בתוכו. היה כל כך נעים על וויל.
"ניקו," וויל אמר בשקט, "ספר לי." ניקו הניד בראשו באימה. אם וויל ידע איך משפילים אותו, הוא בטוח לא ירצה יותר להיות החבר שלו. "ניקו.." וויל רעד, כאילו בוכה גם. ניקו נאנח וסיפר לו. בסוף וויל שתק וידיו נקמצו לאגרופים. "נו," אמר לו ניקו, מחה את עיניו והחזיק בידיו של וויל והסתכל בעיניו הכחולות המהממות מתוך מחשבה שזאת אולי הפעם האחרונה שיש לו לעשות את זה.
"עכשיו אתה בטח לא תרצה להיות חבר של אפס כמוני." הוא אמר במרירות והסתכל על העצים משמאלו של וויל. "טעות," וויל אמר בשקט ורעד לרגע ומחה את עיניו ואז הסתכל במבט רציני על ניקו, שהסתכל עליו בפליאה, "עכשיו, כשאני יודע שאתה עובר את כל זה, אני יודע ואני מבין כמה אתה אמיץ שאתה ממשיך לבוא ככה לבית ספר. וגם," וויל חייך, "מתי היום הולדת שלך?" "סתוֹם," ניקו הסמיק והם צחקו זה על זה במבוכה והתנשקו ארוכות. הם הלכו הביתה יד ביד, וניקו נרדם בהרגשה טובה יותר. בדרך הוא אמר לוויל מתי היום הולדת שלו. בלילה הוא נרדם בחיוך.
YOU ARE READING
"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי
Aventura("וואן" "שוט"- קטע קצר אחד למי שלא יודע) (הסברתי כי אני נותנת לקרוא את הספרים שלי גם לא לתולעי ספרים אלא לפשוט חברים שלי...) כאן אני אכתוב פריקות, כשתהיה לי השראה, וסתם רעיונות לסיפורים שאולי בעתיד אני אכניס או אהפוך אותם לספר ופאנפיקים לספרים שוני...
