שבוע טוב!
מה שלומכם איך עברה עליכם השבת
כוכבים ואני ממשיך!
נק' מבט: ניקו
"אז אני מבין שהצוציקים נתפסו כולם," אמר אדי כהה העור ובעל העיניים השחורות הטובות כשהם נכנסו וכשהם סגרו את הדלת והסיר את כובעו כמו פעם לליליאן, שהסמיקה להפתעתו של ניקו, צחקקה וסימנה לו ולוויל ולעדן להיכנס. ניקו לא היה מסוגל להסתכל על אף אחד מהם, והוא השפיל מבט ושיחק בידיו נואשות. עדן ו וויל דווקא דיברו במרץ. "החלטתי לאן אני מתגייס בצבא!" עדן הכריז. "לצנחנים." "אני רוצה לקרבי," מלמל ניקו. עדן קרן ורץ כמו בזק במרפאה, בזמן שתומר טופל במיטה נוספת מאחורי ווילון לבן עבה עם ליליאן. "יש לכם עוד זמן עד לצבא," אמר להם אדי ובחן אותם במשקפיו השחורות והנהן. וויל משך בכתפיו. העיניים של ניקו התמלאו בדמעות. גוש חנק לו בגרון. "וויל אני - אני כל כך מצטער." הוא פרץ בבכי מביך. אבל כבר לא היה אכפת לו. "אני כל כך מצטער." הוא אמר שוב. וויל הנהן והסתכל עליו ואחז בפניו וחייך להפתעתו, שוב.
"אני יודע. בגלל זה אנחנו כאן." אמר סולאס ונישק אותו והכל נעלם. כשהכל הופיע שוב עדן היה מולם, נבוך וסמוק. "כן. שיחת ייעוץ זוגיות להט"בית." ניקו שוב רצה להקיא למשמע המילה, אבל בלע והנהן בקושי. ֹהוא הסתחרר והרגיש שיש לו חום. "אני מצטער. נורא. אני גם נורא מתבייש בעצמי." "אתה אוהב אותי?" ניקו לחש. עדן נשם עמוק וכחכח בגרונו קשות והאדים כולו כמו עגבניה למשמע השאלה ונרעד ולא הסתכל עליהם. "כן," הוא אמר חרישית אחר כך. "מאוד. אבל - " ניקו קם בהחלטה. הוא אחז בו בעדינות בפניו. "נשיקה אחרונה," אמר ניקו. "שיהיה לך זיכרון טוב מכל זה גם." הוא נישק אותו, והעיניים של עדן זרחו. ואז הוא ברח מהמרפאה.
"מצטער," ניקו אמר לוויל. "הייתי חייב לעשות את זה." "אני יודע," וויל חייך, ונישק אותו. "ואני גאה בך כל כך. כרגע יצאת מהארון לפני עוד שני אנשים." הוא אמר לו אחר כך. ניקו כחכח בגרונו. "כן, כן, בוא לא נדבר על זה." אדי צחק מעליהם וחיבק אותם. "נראה לי שזה הסוף הטוב של הסיפור, לא? לילי, אני יכול לצאת?" לילי? ניקו תהה. אוקיי, הוא ממש לא ידע כלום על אב הבית שלהם. הוא שפשף עיניים עכשיו בידיו שלו וראה שאד והאחות מחזיקים ידיים וליליאן רצינית. נראה שמשהו טוב יצא מכל הבוץ. "כן. בטח. גם אני חושבת. אני אשגיח על עדן שלא יתפרק אחר כך. לכו. אנחנו נתראה אחר כך. יש לנו מסעדה לצאת אליה הערב לדייט ראשון, לא, אד?" היא נישקה אותו על הלחי, וניקו קינא, קינא בה כל כך על זה שהם יכולים לעשות את זה בחופשיות מול כולם.
אד כנראה הבחין במבט שלו עכשיו, כי הוא הנהן לליליאן, אמר "בהחלט," ואז הוא הסתובב אליו. הוא סגר שוב את הדלת הכסופה. "עוד נשיקה," הוא פקד. ניקו היסס, אבל וויל נישק אותו. "וזאת הנשיקה הראשונה שלנו גם." וויל לחש לו, וניקו צחק בהקלה גם והנהן. הם התחבקו ואדי וליליאן מחאו כפיים. שניהם בכו לחרדתו של ניקו."טוב, על מה כל העניין? אני רק...אני רק..." המילים שלו נתקעו לו בגרון. וויל נראה המום והוא הסמיק כולו. ניקו החליט שזהו זה כשהוא חזר הביתה אחרי זה. הוא סיים עם יומן אישי. לא חשוב מה יהיה להוריו או לארתור על כך. על כן הוא לקח צנצנת קטנה מהבית, מחברת ספירלה והתחיל לכתוב פתקים קטנים, אותם הוא קרע וטמן בצנצנת עם המכסה שהוא סגר בה אחר כך. הלוואי שלא הייתי הומו. הלוואי שיכולתי להביע עם וויל בחופשיות ברחוב כמו כולם. הלוואי שלא היו שונאים אותי בשכבה. הלוואי שהייתי נולד סטרייט. הלוואי שלא היו מגלים לי את היומן, וככה לא הייתי כלוא בצנצנת קטנה כזו. הלוואי שהייתי נמלה. הלוואי...נגמרו לו הרעיונות, אז הוא לקח מספריים וגזר לפתקים יפים, ואז טמן אותם מקופלים בעדינות בצנצנת.
YOU ARE READING
"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי
Adventure("וואן" "שוט"- קטע קצר אחד למי שלא יודע) (הסברתי כי אני נותנת לקרוא את הספרים שלי גם לא לתולעי ספרים אלא לפשוט חברים שלי...) כאן אני אכתוב פריקות, כשתהיה לי השראה, וסתם רעיונות לסיפורים שאולי בעתיד אני אכניס או אהפוך אותם לספר ופאנפיקים לספרים שוני...
