"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי

עוד ניחוש שלי איך סולאנג'לו...יתחילו? התחילו?

"רגע," ניקו מחה. הוא בחיים לא היה מודה בזה בפני, נגיד, ליאו או אפילו אנבת', אבל עכשיו הוא פחד נורא. "אתה לא יכול - " ניקו התחיל לומר, אבל אז וויל נישק אותו. פרפרי השלד בבטנו של ניקו התעופפו לכל עבר בפתאומיות. הם היו זוג כבר חודשים, אבל הם עדיין לא התנשקו; הם תמיד רבו. הוא היה די בטוח שהוא גם הופך לשלולית צללים בלי לעשות מסע צללים. "אההה," מלמל ניקו כשוויל התנתק ממנו בסופו של דבר. "נתראה אחר כך," וויל אמר בשקט, ורץ לתיהום כשהוא מתחיל לזהור שוב. הלב של ניקו דפק בחזקה. אם התכנית שלהם תיכשל עכשיו, הכל אבוד. שפתיו עדיין עקצצו מהנשיקה של וויל. הוא נשם עמוק ושלף בידיים רועדות את החרב שלו. הגוף שלו רעד כולו מהלם הנשיקה הפתאומית, אבל ניקו אילץ את עצמו להסתובב לצד השני. "בשם האדס," לחש ניקו. המון מפלצות הקיף אותם ואת הטרוגלידיטים. ניקו יבב יבבה מביכה. צוויח בלינג לפחות עדיין היה עם ניקו וחיכה ממנו לפקודה. ניקו בלע את הקיא שעלה בגרונו כשנזכר שוב בנשיקה. הוא חשב על וויל בלב רוטט כשדיבר לבסוף לאומץ. "צריך לעבור מתחת לתהום, צוויח בלינג," הוא אמר בקול צרוד. צוויח בלינג הנהן בהסכמה ובאיטיות והתחיל לחפור. ניקו נשך שפתיים. הוא משאיר את וויל מאחור - ' אבל זה לא שהם לא יתאחדו שוב בסופו של דבר, ' הוא אמר לעצמו. הוא חייך למחשבה ואז הסתכל על צוויח בלינג בשאלה וזה הנהן בעייפות.

"קדימה," אמר. "נפגוש את החבר שלך בצד השני." ניקו הסמיק. "הוא לא ה - " הוא עצר בעצמו כשצוויח בלינג קימט את המצח. ניקו נשם עמוק שוב. "אין בעיה," הוא אמר בקול צרוד שוב והבטן שלו התהפכה. עיניו דמעו, אבל הוא פקד על עצמו להתחיל להתקדם. הוא הסתכל אחורה לפני שהמשיך. "ניפגש כולנו שוב בסוף," צוויח בלינג אמר. "ואז נאכל המון מרק חומט ונחבוש כובעים יפים ונשחק עם אבנים." ניקו לא ענה. הוא מחה את פניו בחולצה שלו ואז בלע רוק. "בטח," אמר בקול חנוק. "זה מה שיקרה." צוויח בלינג הנהן בכובד ראש שגרם לניקו לחייך. הם התחילו ללכת.

הערת הכותבת:

יאפ.

טוב זה ברור שריק שומר את הכי טוב לסוף(;

אני מקווה לפחות. 

שנה טובה (: