"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי

נק' מבט: ליאו וואלדס

הערת הכותבת: (תקראו את ההערה, זה יעזור לכם להבין את הקטע):

הוואנשוט הזה מבוסס על בדיחה שראיתי כאן על פרסי ג'קסון חח

אז בגלל זה רייצ'ל ככה

הבדיחה היא בערך זאת:

"והלך ליאו להביא לי התה"

ליאו: "מצחיק מאוד, ריץ'"

רייצ'ל, מגלגלת עיניים:

"זאת הייתה נבואה, אידיוט. תעשה את זה."

ולקחתי את הרעיון לקטע ממישהי כאן שהופכת תמונות לסיפור, אני לקחתי בדיחה והפכתי אותה לקטע

אז קרדיט לה על הרעיון

אני מקווה שתהנו(:

הפיקצר:

ליאו הלך במחנה. זאת הייתה התקופה הכי שלווה שזכר בכל ימיו כחצויי- לא נראו מלחמות באופק, כל חבריו היו בחיים ושמחים (טוב, עד כמה שאפשר להיות שמח כשאתה חצויי לפחות) מר ד' פעם היה פה אבל הוא יותר נמצא באולימפוס, רייצ'ל...איפה רייצ'ל, באמת? הוא רץ למערה שלה ומצא אותה מציירת במרץ. "והלך ליאו להביא לי תה..." הוא שמע פתאום כשהלך שוב החוצה, כי נרגע לראות אותה מציירת. אבל הוא קפא כששמע את זה, ואז חייך לעצמו. "מצחיק מאוד, ריץ'. ניסיון יפה." "ויפול ליאו אם לא יביא לי התה..." רייצ'ל המשיכה להיות חוזת שקר מעצבנת. בזמן האחרון היא הייתה עצבנית, כי הכוחות שלה לא עבדו - אז היא התחילה להתנהג ההפך מעצמה ולבקש דברים באופן הזה. זה חירפן אותם והדאיג את כירון ואנבת'. ליאו גלגל עיניים, אבל במקרה(האומנם?) לא שם לב לדרך וכמובן נפל. רייצ'ל צחקה ונשמעה לרגע כמו עצמה שוב. אבל ליאו רק נחר וקם, כי ידע שזה רק לרגע, לצערו מניסיון. "בדיחה טובה, ריץ'." אמר שוב וניגב מעצמו צבע כתום וצהוב באנחה. מתי אפולו יחזור כבר לעצמו? חשב במרירות. "וימות ליאו אם לא יביא לי התה..." היא המשיכה. ליאו חייך אליה חיוך גדול. "כן. את יודעת, יש רק בעיה אחת- כבר מתתי. אז אני חושש..." הבדיחה שלו גוועה כשראה אותה עם מבט רצחני והוא הבין שה'נבואה' שלה תתגשם ככה. הוא דפק לעצמו בידו על המצח ויצא לחדר האוכל. "מה שלום רייצ'ל?" פרסי שאל אותו- הוא בדיוק אכל קצפת כחולה. ליאו נזכר שעדיין לא שאל אותו למה הוא אוהב רק אוכל כחול, אבל הוא ישאל אותו אחר כך. "לא טוב. אני מביא לה תה. יש חדש עם אפולו?" ליאו שאל בזמן שביקש מכוס אחת להתמלא בתה וזאת עשתה זאת. פרסי חייך והניד בראשו בהיסח הדעת. ליאו נאנח ויצא שוב למערה. "רייצ'ל? הנה התה-רייצ'ל?" הוא שאל בפחד, כי היא נראתה המומה מול הכן ציורים שלה.

ליאו התקרב אליה בחשש, כשהוא מניח את התה על שולחן אוכל מעץ שהיה שם בזהירות. האמת, הוא הבין את רייצ'ל. לו היה מאבד את כוחות האש שלו, זה היה יכול להיות יותר מנורא. כאילו שלקחו משהו ממה שעושה אותו הוא עצמו. הוא הניח שככה רייצ'ל מרגישה עכשיו, ולכן לא שפט אותה, כמו רוב המחנה. "יופיטר..." רייצ'ל מלמלה לפתע והקפיצה את ליאו, שבהה בה בתהייה. "אפולו..." רייצ'ל מלמלה עוד ונראתה בטרנס. ליאו כחכח בגרון. "כן. הוא הפך אותו לבן אנוש. מדהים, מה?" שאל וחייך בהיסוס. ליבו דפק בתקווה. מה שרייצ'ל אמרה עכשיו נשמע כמו נבואה. "פיתון..." רייצ'ל המשיכה והתעלפה. ליאו צעק ותפס אותה. "מה קרה?" אנבת' השבח לאלים הייתה באיזור ושאלה ועזרה לליאו לגרור את רייצ'ל למיטה שלה, שגם הייתה במערה, אבל באיזור רחוק מהציורים.