"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי

סתם משהו חמדמד של סולאנג'לו בלי יותר מדי מהות

"סולאס! אתה מ'...ת'... ו'...ת'...." ניקו גמגם בניסיון לאיית באנגלית את המילה ' מטומטם ' , ואז גלגל עיניים בכניעה ונאנח בהרמת ידיים לאות כניעה גם כן. "מה נראה לך שאתה עושה?" הוא וויתר ושאל את וויל לבסוף אחרי נשימה עמוקה. הילד הזה בהחלט עלה לו על העצבים בכישרון בולט יותר מהאחרים - וזה אומר משהו אצל ניקו, שהתעצבן בקלות אפילו אם היית רק זבוב מסכן שעף לידו והוא העיף אותך בידו בעצבים הרחק הרחק ממנו. וויל חייך בתגובה. השלווה של הילד הזה לא ידעה גבולות - עוד פרט שהרתיח את ניקו, וגרם לשחור הבגדים לנשוך שפתיים בכעס, בידיעה שאם הוא יתנפל על וויל הוא יהרוג מישהו חשוב למחנה מבחינת רפואה ומדריך לביתן אפולו. כמה מעצבן זה! 

"מצאתי משהו," וויל אמר והעיר אותו ממחשבותיו העצבניות. "משהו חשוב. אני די בטוח שזה קשור למחנה." הוא סיים. ניקו קימט את המצח. "את הדרך לבונקר תשע? כי את זה מצאו כבר במלחמה בגאיה." הוא ציין. וויל גלגל עיניים וניקו חייך. "לא, אידיוט. משהו אחר. מנהרה תלולה." ניקו החוויר. "דרך למבוך? אני שוב חושב שאתה מטומטם." הוא אמר ו וויל שילב ידיים עכשיו בעצבים מפתיעים ואז דחף אותו, מה שגרם לניקו להשתנק בהפתעה וליפול ממנה ולוויל לתפוס אותו כשזה קרה בידו בפתאומיות בבת אחת, שניקו לא הספיק להתנגד לתפיסה.

העיניים שלהם היו קרובות מאוד עכשיו אחת לשנייה. ניקו הרגיש את הלב של וויל דופק בעוצמה בהתאם לשלו. וויל הסתכל עליו בדאגה עכשיו. "אתה תמיד חושב רק על קרבות?" סולאס לחש לו בשקט. ניקו השפיל מבט. "טוב... כבן האדס, לא ממש יצא לי להתאמן במחנה." הוא אמר בקול צרוד. "אז הייתי צריך להתאמן לבדי. זה..... גרם לי לחוות כמה דברים." וויל נאנח. הוא עזב אותו עכשיו וניקו הרגיש ריקניות פתאומית כשזה קרה. "טוב," וויל אמר בקול מהורהר עכשיו וכמו ממרחקים מבחינת ניקו. "נראה לי שמצאתי את הצעצוע של גברת אולירי." הוא סיים והצביע. ניקו שמח ולקח אותו ומשם חזר לוויל בשמחה יוצאת דופן עם העצם הענקית תוצרת בקנדורף. "בוא נחזור," אמר ניקו. וויל בהה בו. ניקו התבלבל. 

"אתה לא תמיד חושב על קרבות," וויל ציין עכשיו משום מה. "לפעמים אתה חושב גם על דברים אחרים, נכון? כמו עכשיו, עם גברת אולירי." הוא אמר. ניקו בהה בו, בניסיון להבין לאן סולאס חותר. "ברור שלא," הוא מצא את עצמו מתגונן משום מה ומוריד את העצם לצד הגוף. "לפעמים אני גם מתאמן, אתה יודע, ומשחק בתפוס את הדגל." סיים. "לא," וויל אמר והניד בראשו הבלונדיני, שאור הירח האיר אותו. "אני מתכוון... אם אתה חושב על... דברים כיפיים, כמו שירה, לעשות משהו טוב למישהו, לצאת עם חברים, לשחות באגם של המחנה." וויל אמר. ניקו לא ידע מה לומר. הגוף שלו היה כמו משותק לעיניים הכחולות של וויל, שהסתכלו עליו עכשיו בתהייה שנראתה כנה. "למה אתה מתכוון?" הוא שאל לבסוף בלב פועם בכוח. וויל צעד אליו. "לזה." הוא אמר. ונישק את ניקו מיד אחר כך.