"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי

אפילוג לדמות בר מ ' כוח השינויי '

חזרתי הביתה עם אמא בהיסוס. "טוב," היא אמרה בניסיון להיות שמחה בבירור, "בוא נראה את אבא שלך." נכנסנו והוא חיכה לנו בכניסה, כאילו שידע שנחזור היום. הוא בחן אותי במבוכה לא אופיינית ואז לבסוף השתעל לידו. "בר. חזרת. טוב לראות אותך... שוב." הוא אמר ונשמע כנה. הלב שלי זחל עכשיו בבבהלה לגרביים, אבל הצלחתי לחייך לאבא בחזרה. "חיבוק?" אמר אבא ופרש ידיים. נשמתי בהקלה ובאתי לחיבוק שלו, שנשאר כמו שהיה לפני המסע. הופתעתי. "מה..." אמרתי. "יהב כתב לי בפלאפון כשלא היית פה," אמר אבא בזמן שליטף לי את השיער. "והבנתי דברים. ו...נרגעתי." הוא כחכח בגרונו בזמן שהנהנתי בהלם. "אבל עדיין יקח לי זמן להבין הכל." "זה בסדר, אבא," אמרתי בקול קטן. "גם לי לקח." הוא חייך אליי בעצב. אמא כחכחה בגרונה. "טוב, מצויין. ברוך השב הבייתה, בר." היא אמרה וחייכתי. "הכנתי עוגה," אמר אבא ושבר את השקט המתוח שנוצר. "מישהו שלח לי חלום שתחזרו היום. עם הסבר על... עוד כמה דברים. רוצים לאכול ונדבר בזמן העוגה?" שאל והנהנו בהתלהבות. אבא חייך.