ניקו הרגיש כעת לפתע את וויל נעמד מאחוריו וכורך את ידיו סביב ידיו ועוזר לו להחזיק נכון יותר את הקשת. הם היו באימון קליעה למטרה במחנה החצויים, שהיה ריק עכשיו חוץ מהם כי כל השאר העדיפו לישון בשעות הצהריים המאוחרות. גם ניקו היה עושה כמוהם בשמחה, אבל וויל גרר אותו בכוח לאימון. הלב והגוף של ניקו כעת התחילו לרעוד מיד מהמגע של בן אפולו והוא חש לצערו את לחייו מתלהטות. -..."הנה. ככה. וכדי לירות גבוה ורחוק אתה צריך לעשות עם הידיים שלך ככה - " וויל אמר ממרחקים מבחינת ניקו והגביה את הידיים של שניהם בבת אחת וניקו לא יכל אלא רק לחשוב לפני שהספיק להזהיר את עצמו שהמחשבות האלו באות שכמה שהידיים של וויל נראות מרשימות וחזקות ויציבות על הקשת. "אתה בסדר?" וויל שאל אז בדאגה כשהבחין שניקו כמו משותק. "אתה מתנשף." ניקו הרגיש שהוא אדום כולו עכשיו לשאלה. "אני רק עייף." הוא פלט. "לא עשינו כלום עדיין," וויל כמו ציין והוריד את הקשת לצד הגוף שלהם. ניקו חטף סחרחורת עכשיו. הוא כזה טיפש. "אה..." מלמל ורצה להפוך בכל מאודו לבלתי נראה כרגע. אך וויל הרצין עכשיו משום מה וגרר אותו עכשיו בידו תוך שהוא מניח את הקשת בדרך על ערימת הקשתות ליד ערימת החיצים וככה עם החיצים במקום שלהם והוא הולך איתו למקום פרטי במחנה.
הוא התיישב ליד ניקו, שהתיישב לידו בהיסוס לא אופייני. "ניקו. אני חושב שאנחנו צריכים לדבר." וויל אמר ואם ניקו לא הזה הוא ראה את וויל נהיה וורדרד עכשיו קצת בפניו. ניקו הסתכל לדשא, שקמל סביבו מיד עכשיו והשחיר. "אתה מתוח..." וויל אמר עכשיו, אחרי שכנראה הבחין בכך גם הוא וזכר מה למד מניקו על ניקו במרפאה יומיים בלבד קודם לכן. וויל לקח עכשיו את היד של ניקו. "ניקו," וויל אמר בקול רך בזמן שהלב של ניקו הלם בעוצמה מכך ופניו התלהטו והוא רעד, "מה אנחנו?" וויל אמר עכשיו. "מה זאת אומרת?" ניקו קרקר בקול צרוד בזמן ששבר מקל עץ קטן ביד השנייה שלו. "אנחנו חצויים." אמר וחייך אליו במאמץ. אבל העולם הסתחרר ליופי שראה תוך כדי והוא מיהר להפסיק להסתכל על בן אפולו. וויל הניד בראשו המהמם עם עיניים עצומות. "אל תעשה מעצמך טיפש, ניקו." אמר ברוך אחר כך. ניקו בהה בו שוב עכשיו בלי לשים לב ולחייו התלהטו שוב. וויל חייך חיוך קטן עכשיו. "די," ניקו אמר כשראה את החיוך, מה שרק גרם לוויל להתחיל גם לצחוק. ניקו הצטרף אליו בלית ברירה.
"תפסיק, סולאס!" ניקו אמר כשהוא צוחק כמו שלא צחק המון זמן כעת. כשהוא הבין את זה הוא הפסיק לצחוק באחת. "ניקו," וויל אמר כשהוא עדיין מצחקק לפעמים, "אתה הבן אדם הכי קשה תפיסה שראיתי בחיים שלי. אמרתי לך שהמאמן הדג' סיפר לי על המסע שלכם עם הפסל. מה נראה לך שהוא אמר בין הדברים?" וויל אמר כשהוא צוחק. ניקו הרגיש שהאדמה מסתחררת סביבו כשהבין את זה והוא רשם לעצמו להרוג את הדג' אחר כך. אבל דבר דבר. הוא נשם נשימה רדודה וניסה בכוח לא להקיא. "אממ," ניקו קרקר שוב. וויל הפסיק לצחוק סוף סוף והסתכל עליו באהבה. ניקו רצה לבכות מזה. "כן," וויל אמר בעדינות וליטף אותו בעדינות בפניו ובשערו וניקו הסמיק והצטמרר מכך, "סוף סוף קלטת." ועכשיו וויל נישק אותו. ניקו קפא. הוא מעולם לא התנשק. בטח לא עם... הוא לא העז להשלים את המחשבה.
כשוויל התנתק ממנו ניקו הרגיש..... הוא לא ידע מה כל כך. "אני אוהב אותך," וויל אמר בשקט. "אני יודע שאתה גם אותי. אז אתה לא צריך להגיד שום דבר." ניקו הרגיש משותק. הוא נתן לוויל לקחת אותו אליו ולהחזיק אותו. לבסוף הם נשכבו (על הדשא, מה חשבתם?!)כשניקו על וויל ו וויל מלטף אותו בעדינות בפניו ובשערו וניקו הסמיק כולו ולחייו התלהטו. מה קורה פה? "גם אני אוהב אותך," ניקו לחש עכשיו ורעד מהמילים. הוא בלע בכוח אחר כך יבבה. וויל האדים כולו עכשיו וניקו מצא את עצמו מחייך למראה. הם נשארו ככה כמה שעות. לבסוף הם נפרדו כי וויל היה צריך לחזור לעבודה במרפאה. וויל נישק אותו לפרידה בלחי ימין וניקו נאלם מיד במקומו. הוא נשאר ככה כמה זמן ואז התחיל ללכת לאט במחנה כשהוא משותק עדיין. "אתה בסדר?" ג'ייסון הגיע אליו ושאל בקול מודאג. ניקו לא ידע מה להגיד. "אתה נראה כמו אז... אלים אדירים." ג'ייסון מיהר אליו עכשיו והוא משך אותו לביתן זאוס. "מה קרה?" ג'ייסון שאל אותו בעדינות.
ניקו הרגיש שהוא אדום כולו שוב. "אה..." מלמל. "אני... במלחמה בגאיה... אתה זוכר את וויל סולאס?" הבטן של ניקו רקדה רק לשם שלו. ג'ייסון הנהן במצח מקומט וסימן בידו לניקו להמשיך. ניקו נרעד. "אז... הו - הוא... אני..." ניקו עצם עיניים. "אני אוהב אותו והוא אותי. מה שקרה עכשיו..." הקול שלו נהיה צרוד. "אנחנו... הוא... בא אליי.... ו..." "התנשקתם," ג'ייסון אמר בשקט. ניקו האדים כולו שוב. ג'ייסון חייך חיוך מאוזן לאוזן וצהל. ניקו צחק עליו, לפחות עד שג'ייסון חיבק אותו חיבוק ענקי. "אני לא מאמין!" ג'ייסון אמר באושר ופרע לניקו את השיער בחיבה. ניקו משך בכתפיו במבוכה ענקית. "אני אוהב אותו," אמר שוב. ג'ייסון הסתכל עליו באהבה. "אני יודע, די אנג'ילו. אני מרגיש עכשיו שניצחנו אותו. מה דעתך על..." ג'ייסון עצר לרגע ואז המשיך; "על קופידון כיום?" ג'ייסון המשיך בשקט.
ניקו חשב לרגע. "אני יותר בסדר עם עצמי עכשיו. במסע גם ריינה והמאמן גילו. ועכשיו... טוב, אמרתי גם לפרסי ואנבת' בעצמם. ו... אני מאמין שלאט לאט..." ניקו היסס. "כל החברים שלנו ידעו." סיים בשקט ורעד. ג'ייסון נראה המום עכשיו, אבל אז הוא ראה שניקו בוכה והוא מיהר לתמוך בו. "אני שמח אחי," ג'ייסון אמר בשקט. ניקו משך באף. "גם אני," הוא לחש. "אז מה," ג'ייסון אמר כשניקו נשען עליו וסיים לבכות, "תכיר לי אותו או שאני צריך לחכות עוד הרבה?" שאל ג'ייסון וניקו צחק צחוק שבור והסמיק. ג'ייסון חייך אליו חיוך רחב. "ברור שכן." ניקו אמר וג'ייסון גיחך בחיבה.
YOU ARE READING
"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי
Abenteuer("וואן" "שוט"- קטע קצר אחד למי שלא יודע) (הסברתי כי אני נותנת לקרוא את הספרים שלי גם לא לתולעי ספרים אלא לפשוט חברים שלי...) כאן אני אכתוב פריקות, כשתהיה לי השראה, וסתם רעיונות לסיפורים שאולי בעתיד אני אכניס או אהפוך אותם לספר ופאנפיקים לספרים שוני...
