"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי

גם פאנפיק לגיבור האבוד, זה המשך של האחרון, רק שזה מנק' המבט של ליאו

פייפר הסמיקה. "לא גנבתי את המכונית ההיא, ליאוֹ!" "אה, כן, שכחתי, פייפר. מה היה הסיפור שלך? את 'שיכנעת' את הסוחר שישאיל לך אותה?" הוא זקף את גבותיו אל ג'ייסון בהבעה של קלטת את הראש של הבחורה? אבל ג'ייסון רק בהה בליאו, כמו על מישהו שנפל מהירח. ליאו החמיץ פנים. הוא שנא כשעשו לו את זה בבתי המשפט, כאילו הוא משהו שיש לסלק. "בכל מקרה," אמר ליאו כדי להפר את השקט המעיק שנוצר, "אני מקווה שהבאת את דפי העבודה שלך, כי אני כבר מזמן עשיתי משלי כדורי טפו-טפו. למה אתה מסתכל עלי במבט הזה? עוד פעם קשקשו לי על הפנים?" ליאו נגע בפניו. הוא לא הרגיש דבר. אבל אולי זה בלתי מורגש והוא בעצם נראה כמו ליצן. "אני לא מכיר אותך," אמר ג'ייסון. ליאו חשף שיניים בחיוך והוריד את ידיו למושב. "בטח. אני לא החבר הכי טוב שלך. אני הכפיל המרושע שלו." "ליאו ואלְדֶס!" צעק המאמן הדג' מחזית האוטובוס והקפיץ אותם בבהלה. "יש איזו בעיה מאחור?" ליאו קרץ אל ג'ייסון בזמן שהתאוששו. "חכה תראה קטע." הוא הסתובב קדימה, בעודו מוציא את זה מהמעיל הנאמן שלו. "סליחה, המאמן! לא שמעתי אותך כל כך טוב. אתה יכול להגיד את זה במגאפון, בבקשה?" פרפרים בבטן חלפו בליאו. הנה זה מגיע, חשב במתח.  המאמן הדג' פלט נהמה, כאילו רק חיכה לתירוץ לשלוף את המגאפון. וליאו ידע שאכן חיכה. הוא הבליע חיוך. הוא פתח את התפס המחבר את המגאפון לחגורתו והמשיך לחלק הנחיות, אבל עכשיו יצא לו קול של דארת ויידר. הילדים נשפכו מצחוק. המאמן ניסה שוב, אבל הפעם המגאפון שלו שאג: "הפרה אומרת מווווּ!"הילדים שאגו מצחוק והמאמן הניח את המגאפון בחבטה. "ואלדס!"  הוא שאג. ליאו ידע שיקוערקע לנצח. הוא אולי אפילו הסתכן בכך שיעבור שוב בית ספר. אבל זה לגמרי היה שווה את זה. הילדים תמיד חיכו למתיחות שלו בטיול- הוא היה הדובדבן של הטיולים. הוא התפקע מצחוק ופייפר החניקה צחוק. "אלוהים, ליאו. איך עשית את זה?" הוא שלף מברג פיליפס זעיר משרוולו. "אני ילד מיוחד." אלוהים, הם לא ידעו עד כמה זה נכון. ליאו ניסה לא לחשוב על אש. "חבר'ה, ברצינות," התחנן ג'ייסון בעוד ליאו מחזיר בשתיקה את המתיחה למעיל. אין ספק שאש תמיד הורידה את מצב רוחו. "מה אני עושה כאן? לאן אנחנו נוסעים?" ג'ייסון שאל. הגבות של פייפר התכווצו. "ג'ייסון, אתה צוחק?" אמרה בעוד ליאו נושם עמוק. תמשיך הלאה, חשב. ג'ייסון התחיל להגיד "לא! אין לי מושג -" "אה, בטח שהוא צוחק," אמר ליאו, שהתאושש. "הוא מנסה להחזיר לי על הקטע ההוא עם הקצף גילוח על הג'לי, נכון, ג'ייסון?" זה היה גדול.  רק חבל שאחר כך ג'ייסון שנא אותו תקופה. ליאו תמיד ידע שתבוא נקמה, ונראה שזה היום. אבל ג'ייסון בהה בו בלי להבין. "לא, אני חושבת שהוא רציני." פייפר ניסתה לאחוז בידו שוב אבל ג'ייסון משך אותה ממנה."מצטער," הוא אמר לפייפר. "אני לא - אני לא יכול -" "נמאס לי!" צעק המאמן הדג' מחזית האוטובוס. "כל מי שיושב בסוף של האוטובוס זה עתה התנדב לנקות אחרי ארוחת הצהריים!" שאר הילדים הריעו."באמת הפתעה," רטן ליאו בציניות. אבל הוא נשם בהקלה. לפחות הפעם הוא לא יסולק מבית הספר ויישאר עם חבריו. אבל עיניה של פייפר נותרו נעוצות בג'ייסון, כאילו לא הצליחה להחליט אם להיעלב או לדאוג. "חטפת מכה בראש או משהו? אתה באמת לא יודע מי אנחנו?" היא שאלה את ג'ייסון. ואז בא הבום מבחינת ליאו, כשג'ייסון אמר ומשך בכתפיו בחוסר אונים: "יותר גרוע מזה. אני לא יודע מי אני."