בחזרה לסיפור: כוכבים ואני ממשיך!
הפרק:
למחרת היה יום שישי, וניקו וכולם קמו מאוחר יותר מהרגיל עקב סוף השבוע. בערב אחרי הארוחת ערב של קבלת השבת וכשאליוט שקע במחשב שלו במשחק בחדר שלו (שהיה ליד זה של ניקו) ניקו הלך לארון שלו כשכולם היו עסוקים ואמא ואבא התכרבלו על הספה בסלון ונהיה שם מגעיל בגללם. הוא הסתכל לאחור בחטף ואז הלך לבדוק שהדלת של החדר שלו נעולה. כשראה שכן, הוא הדליק אור בנשימת הקלה כמו תמיד ופתח בשקט את הארון שלו.
הוא הוציא משם שמלה ומדד אותה. כן, הוא אהב ללבוש שמלות. אבל רק לרגע. ולא לתמיד. הוא הסתכל, גאה, במראה והסתובב סביב עצמו עם השמלה וצחק בשקט. הוא פשט אותה (הוא לבש אותה על הבגדים) והחזיר אותה לארון מתחת לכל הבגדים למקום הסודי של כל השמלות, פתח את הנעילה של הדלת ומיהר לחזור לישון. היו לו שמלות שקיבל מאחותו של וויל, קיילה. וויל הגניב לו שמלות שקיילה סיימה איתן. למחרת הוא קם ופיהק כשראה את כולם בארוחת בוקר.
"שוב חביתות?" הוא רטן במדרגות עם יד על המעקה השחור, כמו בגדיו. אמו הסתכלה עליו בתוכחה. "אמר מר ' לא הוציא את ארצ'י להליכה אתמול ובסוף הוא עשה את צרכיו בבית ואליוט נאלץ לנקות.' " היא אמרה לו. ניקו בהה בה. "שב כבר," אליוט רטן כשהוא נועץ מזלג בכוח בחביתה שלו. ניקו הסתכל על אבא בשאלה, בתקווה שזה יכניס קצת היגיון לשיחה. "לאליוט יש משהו חשוב לומר," הוא אמר וסימן לו בראשו לרדת. "אז אם אדוני מוכן לרדת אל העם.." ניקו צחק ומיהר להתיישב ליד אביו ולקחת לו אוכל.
"יש לי חברה," הכריז אליוט כעבור חמש דקות שקטות שבהן הם אכלו בשקט וניקו נחנק עם החביתה שלו בעקבות ההכרזה הזאת ואבא טפח לו על הגב והסתכל על אליוט בשאלה. "קוראים לה לונה." אליוט אמר במבט חולמני ואמא פרעה לו את השיער ונישקה אותו על הלחי. "אבל אתה רק בכיתה ב'," ניקו אמר ואז הסתכל על אימם. "אל תצפי יותר מידי." "אמר זה שאין לו חברה בכלל," רטן אליוט וחזר לאכול, מצוברח מהתגובות שהוא קיבל. "יש לי," ניקו אמר בשקט בגלל שהוא שיקר (מבחינתו) והסמיק כולו בבושה, בגלל השקר, אבל זה היה מתאים.
"מליסה," אמא ניחשה, וניקו הנהן נמרצות, בלע ביס והצביע עם אליוט עם המזלג אחר כך בתקווה שלא יבחינו שהוא רועד בגלל השקר. "רואה! ואתה קורא לי שקרן!" אמר. אבא ייצב אותו. "אז למה אף פעם לא ראיתי אותכם מתנשקים?" אליוט רטן. הלב של ניקו פרח ונעלם בנקודה הזאת. הוא רשם לעצמו לנשק את מליסה בלחי בפעמים הבאות שהיא תהיה פה. ואז הוא נשם עמוק. "כי אנחנו מתביישים לעשות את זה איתכם." הוא אמר. "אבל אולי עכשיו נעשה." הוא מיהר להוסיף. "שיהיה," אליוט אמר, עדיין מצוברח. "מתי מליסה תהיה פה? לא ראינו אותה המון זמן." אמא אמרה לו.
"בקרוב," ניקו מלמל והסתכל בצלחת שלו ושיחק במזלג שלו. "מחר." "וספר לנו עליה קצת," אמא הוסיפה אחרי הנהון וליטוף לניקו את השיער בעדינות לאליוט. אליוט סיפר בפנים סמוקות ובהתלהבות וניקו קם. הוא סיים לאכול. "אני הולך לים." הוא אמר. הם גרו קרוב לים - חמש דקות הליכה ממנו. "תחזור כשיחשיך," אמא אמרה. "יש לך מטלות לעשות. ואני לא רוצה שההורים של וויל ידאגו." ניקו הסמיק. "הם לא. אנחנו תמיד חוזרים בזמן - אני ו..." "וויל," אבא השלים לו את המשפט. ניקו רעד. "כן. אז ביי." הוא הלך לחדר שלו לקחת את התיק שלו לקראת הים.
YOU ARE READING
"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי
Adventure("וואן" "שוט"- קטע קצר אחד למי שלא יודע) (הסברתי כי אני נותנת לקרוא את הספרים שלי גם לא לתולעי ספרים אלא לפשוט חברים שלי...) כאן אני אכתוב פריקות, כשתהיה לי השראה, וסתם רעיונות לסיפורים שאולי בעתיד אני אכניס או אהפוך אותם לספר ופאנפיקים לספרים שוני...
