הערת הכותבת:
זה המשך לוואנשוט הקודם. כוכבים ו(כש ואם יהיו לי רעיונות) אני ממשיכה⭐❤
הוואנשוט:
מפלצות תקפו את מחנה החצויים בדיוק כשגם הרומאים באו לבקר. ניקו חיבק את הייזל אחרי שריינה חיבקה אותו. "לכו! אני אסתדר. אני בן האדס." אמר. הייזל חיבקה אותו חיבוק דוב, נתנה יד לפרנק, ריינה נשכה שפתיים והם הלכו. ניקו התרכז. המון מפלצות היה מולו: קיקלופים, קנטאורי פרא רעים, ועוד. האדמה רעדה, ניקו התעלף וכשהתעורר בפעם הבאה במטושטש גילה שאנבת' מחזיקה אותו. היא מלמלה לעצמה בדאגה את מה שניקו עשה והתיש אותו - רעידת אדמה כמו פרסי, זימן זומבים שהרגו את המפלצות.
"מה ניקו עשה?" וויל הגיע בדיוק ושאל לפתע. ניקו הרגיש שהלב שלו קופא באחת לקולו של בן האפולו. אפילו אנבת' נראתה מבולבלת. "הוא זימן זומבים ועשה מסע צללים אחד." בת אתנה אמרה לוויל, שנהיה זועם מדאגה בעקבות דבריה. ניקו נרעד והאדמה והדשא סביבו נהיו שחורים והעשב סביבו קמל. אנבת' השתתקה, אבל מאוחר מדי. "ניקו! בשם אבא שלך! אמרתי לך במפורש: לא עוד קסמי שאול עד שהאפילה שבך נעלמת, ובפקודת רופא! ואני הרופא!" וויל אמר בזעם. ניקו הרגיש שהלחיים שלו מתחממות. "אני הגנתי על המחנה, סולאס! ועל עצמי!" ניקו מחה, ואז קרס על ברכיו בפתאומיות, כי כוחותיו אזלו סופית כשמחה.
"למה בכלל יש כאן מפלצות? הבסנו את גאיה." וויל אמר, עדיין בכעס, ואחרי שתפס בזרועותיו ה - שהאלים יעזרו לניקו - שזופות והחסונות והמלאות שרירים, כנראה מרוב סחיבת אלונקות למרפאה, את ניקו. ניקו בהה בהן בזמן שאנבת' ענתה כשהיא נראית מבולבלת יותר ויותר: "כירון אומר שגאיה שולחת חלומות למפלצות מתוך שינה להגיע לכאן ולנקום." אנבת' הסבירה. "בגלל זה הוא שולח בכל פעם קבוצת חצויים אחרת להילחם בנקמה שלה." סיימה את המשפט.
לניקו כאב הראש מההסבר הזה, אבל וויל סינן בעקבותיו קללה ביוונית עתיקה. "וניקו - " וויל הסתכל עליו ואחז בו בזהירות. ניקו קיבל אלפי צמרמורות מזה. הוא כחכח בגרונו. "אני מניח שעוד שלושה ימים במרפאה." ניקו אמר במבוכה לא אופיינית. אנבת' הלכה מהם בינתיים בחזרה למחנה כשהיא משחקת בידיה בהיסח הדעת תוך כדי בחרב הלידית שלה.
וויל נאנח. "אולי יותר מזה." מלמל בן אפולו. "מה?" ניקו שאל בחוסר הבנה, אבל וויל השתיק אותו בנשיקה. באותה מידה ניקו היה יכול לחטוף סטירה. הלב שלו קפא שוב. ואז ריחף באושר. ואז התבלבל לגמרי. הוא מתנשק עם בן כרגע? זה תקין? זה נורמלי? זה בסדר? הוא מתנשק עם וויל סולאס... וויל סולאס. ' כל עוד זה וויל, אני בסדר,' ניקו החליט והמוח שלו השתתק. הוא העמיק את הנשיקה הפראית. לבסוף וויל התנתק ממנו ונראה כמתנצל. "סליחה," בן אפולו אמר בקול צרוד. "אני אוהב אותך." ניקו התנשף. "גם אני." אמר בקול שקט.
הם התנשקו שוב, והימים במרפאה היו ימים מלאים באושר. ובנשיקות.
YOU ARE READING
"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי
Adventure("וואן" "שוט"- קטע קצר אחד למי שלא יודע) (הסברתי כי אני נותנת לקרוא את הספרים שלי גם לא לתולעי ספרים אלא לפשוט חברים שלי...) כאן אני אכתוב פריקות, כשתהיה לי השראה, וסתם רעיונות לסיפורים שאולי בעתיד אני אכניס או אהפוך אותם לספר ופאנפיקים לספרים שוני...
