הערת הכותבת:
זה משהו שחלמתי היום בלילה. ולפעמים יש לי חלומות נבואיים גם, אז אם זה יהיה מתישהו כספר, אופסי.
זה קורה כמה חודשים אחרי אפולו החמישי גם.
הוואנשוט:
נק' מבט: אפולו
נלחמנו. המוני של המוני מפלצות מכל הסוגים תקף את מחנה יופיטר עכשיו. למה הגענו, גם החצויים היוונים ואני, למחנה יופיטר? טוב, פשוט כדי לבקר את חברינו הרומאים. למרבה הצער, נראה שגם המפלצות התגעגעו לרומאים בדיוק כשגם אנחנו. אבל כשהיינו כבר באמצע הלחימה המשותפת וכשהמצב התחיל להיות יותר טוב מבחינתנו, הייתה לי הרגשה לא נעימה כזאת שאני הוא זה שעושה את רוב העבודה, ואת רוב העבודה הקשה.
רציתי לצעוק לחצויים: ' כאילו, אנשים, העובדה שאני אל וקשת מדהים וזה שיש לי עוד המון כוחות מדהימים ושמפלצות פוחדות ממני בגלל כל אלו לא אומרת שאני כל יכול! ' אבל הייתה לי הרגשה שזה יהיה מביך. אז פשוט נלחמתי, סתמתי והתמודדתי. שיניתי צורה מאות ואולי אלפי פעמים לכל מיני דברים ולכל מיני מינים. לרגע הייתי אפולו, אל השמש, גבר מדהים ויפה תואר (אם יורשה לי להעיד על עצמי לרגע.)
וברגע הבא הייתי אישה יפת תואר. ברגע שבא אחר כך הייתי תוכי ענקי ודקרתי במקור הכתום והענק שלי את האוייב, וזה ברח בצרחות מעוררות סיפוק רב. מסביבי החצויים הקפידו להתרחק ממני, כי לפעמים גם קרנתי באור אלוהי, אבל הבחנתי שהם נלחמו כמעט כמוני, כשהגנבתי אליהם מבטים מדי פעם כדי לראות שהם בסדר או אם הם צריכים עזרה. אם הם היו צריכים, הלכתי לאיזור שהיה צריך אותי לרגע תוך שאני משגיח על האוייב שלי, עוזר להם לרגע באמצעים המוזכרים לעיל ואז חוזר לקרבות שלי.
ניקו זימן אלפי זומבים. לידו, החבר שלו וויל קרן בחצי ממני והכאיב באור שלו למפלצות והן נסוגו מהם כשוויל מחפה ככה על פצועיו. ניקו פקד על הזומבים להגן על הפצועים, ובינתיים נלחם בחרב שלו במפלצות. פייפר הרחיקה מפלצות בדיבור הקסמה. "אתם יפים היום!" היא הבטיחה להן. "מה דעתכם ללכת למניקור נוסף, רק ליתר ביטחון? לדעתי, ממש משעמם פה. כמה אפשר להילחם? ותראו את אפולו. כאילו, אל השמש זה רעיון כל כך נדוש." ניסיתי לא להעלב. זה לא היה קל. ידעתי למה פייפר עושה את זה, וניסיתי להגיד לעצמי בלב
שהמטרה מקדשת את האמצעים, אבל מאחר ואני הייתי אחד מהאמצעים לשם שינויי, זה לא ממש עזר. לפחות המפלצות הקשיבו לפייפר והלכו. אבל אחרות באו במקומן. "פייפר!" שמעתי את ניקו צועק. "תיזהרי!" הוא המשיך. "זהירות!" פרסי צעק גם, ופייפר רצה עם החברה שלה משם במהירות. בדיוק בזמן. גל ענק שטף את המפלצות ושמעתי שניקו מריע. פייפר נראתה המומה. מיהרתי לחזור עכשיו אבל לקרב שלי. מג באה אליי עכשיו במבט חדור מטרה.
YOU ARE READING
"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי
Adventure("וואן" "שוט"- קטע קצר אחד למי שלא יודע) (הסברתי כי אני נותנת לקרוא את הספרים שלי גם לא לתולעי ספרים אלא לפשוט חברים שלי...) כאן אני אכתוב פריקות, כשתהיה לי השראה, וסתם רעיונות לסיפורים שאולי בעתיד אני אכניס או אהפוך אותם לספר ופאנפיקים לספרים שוני...
