הגענו לחדר שלו בלבבות הולמים. הוא נראה ככל החדרים בפנימייה: ארבע מיטות, ארבע שידות, ארון גדול, מקלחת ושירותים. "אז מה אנחנו מחפשים?" הצלחתי ללחוש בלב שנדמה שנשאר בחצר הפנימייה. "משהו שנראה כאילו שזז בפראות," דנה אמרה והתקדמה בחדר לארון. "אני אחפש בארון. אתה בשידות ובמיטות." "סגור." אמרתי בלשון שהתייבשה מפחד והלכתי לעשות כדבריה. "דנה," לחשתי כעבור דקה, להפתעתי הגמורה. לא ציפיתי למצוא משהו. אנחנו רק נערים. מה נמצא, פצצה? הצחקתם, חברים שלי. "אה?" היא שאלה אותי ובאה אליי בסקרנות. הראיתי לה חפיסת סיגריות כשאני רועד כולי מהלם ומפחד. דנה שרקה בשקט ולקחה אותה. "עכשיו הכל ברור." היא אמרה בשקט. הסתכלתי עליה בשאלה ונשענתי על עמוד המיטה כדי להתייצב, כי בינתיים התחילה לי סחרחורת גם. "הוא השתעל לא מזמן כמו משוגע," דנה הסבירה. "הוא אמר שהוא חולה בדלקת ריאות ושמטפלים בו. אבל הוא אמר את זה מוזר. הוא בקושי הסתכל עלינו והסמיק. והוא גם התנהג כאילו שמשהו מכביד עליו לפני זה." הצלחתי לבלוע רוק. "אז מה עושים?" לחשתי. "בוא," דנה יצאה מהחדר יד ביד איתי, כי קפאתי. "הולכים לאם הבית."
YOU ARE READING
"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי
Aventure("וואן" "שוט"- קטע קצר אחד למי שלא יודע) (הסברתי כי אני נותנת לקרוא את הספרים שלי גם לא לתולעי ספרים אלא לפשוט חברים שלי...) כאן אני אכתוב פריקות, כשתהיה לי השראה, וסתם רעיונות לסיפורים שאולי בעתיד אני אכניס או אהפוך אותם לספר ופאנפיקים לספרים שוני...
