כוכבים ואני ממשיך!
ומה שלומכם? איך אתם עם כל מה שעובר עלינו? מה דעתכם על הפאנפיק המציאותי הזה? האם יש משהו לשפר בו לדעתכם או להוסיף ששכחתי על הדמויות של ריק? אשמח אם תגידו! חשוב לי לדייק לאופי שלהן. ותודה(:
הפרק:
נק' מבט: ניקו
"בבקשה, אל תספר, אני אמות, אם תספר," ניקו התחנן לתומר בהפסקה. תומר רק צחק. היומן האישי של ניקו היה לו בידו אחרי שהוא מצא אותו על אחד מהספסלים במפלס שלהם. "תמות, מה..." הוא מלמל לעצמו. ניקו יבב. אז הנה הוא שוב מול תומר, כאילו שלא קרה כלום. עדן נעלם מזמן, כנראה לבית ספר שלו לנוער בסיכון, וניקו נשאר לבדו. הוא חייב לחשוב. הוא חשב על ליליאן. ' אבל אם תומר יבוא לפה...אתה יכול לסמוך עליי שגורלו לא יהיה טוב בסוף הטיפול.' לא ככה היא אמרה לו בחיוך? אז כל מה שהוא צריך לעשות זה לגרום לתומר להיפצע, וליד האחות, ליד ליליאן. עכשיו השאלה היא איך.
לבחור היו שרירים וכל אחד בגודל של עז. ניקו רק ידע לרוץ מהר וכמעט לא להתנגש בקירות, וכל זה הודות לתומר עצמו. הלב של ניקו דפק בכוח והוא בלע רוק כמה פעמים. הוא ראה את הדרך לפניו. "נו, שפן, מה אתה..." תומר התחיל להגיד, אבל ניקו כבר היה חתול שראה עכבר. ניקו רץ למרפאה, זריז כמו עדן, גולש על עמודים לפעמים כמו שהוא ראה את עדן עצמו.ה עושה ובזכותם, תומר התעקב הרבה מאחור ואז הוא "חיכה" לו וניקו נח אז, ואז הם חזרו לרוץ, כשניקו מקפיד לתת לתומר להיפצע מהקירות. ניקו נעצר ליד המרפאה, שהיום מול הדלת הייתה מלאה בארגזים. ליליאן בדיוק פתחה(בשלב הזה היא וניקו כבר נהיו לידידים וגם עם עדן ו וויל, כי הם בכל זאת נתפסו עם אד (אב הבית) פעם אחת, אבל הם לא התקשרו לאביו לשמחתם) ותומר ראה שניקו נעצר מולם והפיל את ניקו לארגזים.
ניקו ציפה לזה, אז הוא התכונן לזה עם גופו גם ופיזית גם וגם נפשית. "מה לכל הרוחות - " ליליאן פתחה את הדלת עם המשפט המפורסם שלה ועם סימן ההיכר שלה. "אויי, תומר," היא נאנחה בחיבה ועזרה לשניהם לקום כשהיא מובילה בכוח אבל גם בעדינות את תומר המבוהל למרפאה ולניקו היא צבטה את הלחי בחיבה וקרצה לו וניקו פרץ בצחוק והחזיק את הבטן, "מוטב מאוחר מלעולם לא. בואו איתי. תומר צריך לקבל את העונש שלו, ושניכם טיפול." הם נכנסו אחריה, כשניקו בדילוגים ובחיוכים רחבים שהכאיבו לו בשרירי הפנים מרוב אושר. האחות סגרה את הדלת ונעלה אותה. נשמעה דפיקה. ניקו ידע מיד מי זה בלב מכווץ ובגרון חנוק. ליליאן הסתכלה עליו כשהוא התכווץ. "זה קשור אליך?" "כן," ניקו מלמל לה. ליליאן פתחה את הדלת הכסופה לרווחה. וויל ועדן עמדו בפתחה במבטים רציניים, עם אדי אב הבית, חמור הסבר היום.
YOU ARE READING
"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי
Aventura("וואן" "שוט"- קטע קצר אחד למי שלא יודע) (הסברתי כי אני נותנת לקרוא את הספרים שלי גם לא לתולעי ספרים אלא לפשוט חברים שלי...) כאן אני אכתוב פריקות, כשתהיה לי השראה, וסתם רעיונות לסיפורים שאולי בעתיד אני אכניס או אהפוך אותם לספר ופאנפיקים לספרים שוני...
