פרק 27

1K 61 31
                                    







ידו של ריד באוויר, נראה שעמד לדפוק על הדלת לפני שפתחתי אותה. אני עומדת במקומי מבלי לומר מילה. עיניו בולעות את עיניי במבטו. הוא נראה אחרת, שיערו פרוע מעט, נשימתו כבדה ועיניו מעורפלות, כמעט אפלות. "מה אתה עושה פה?" שאלתי בתמימות, לא יודעת איך להגיב למבט על פניו. "את זה" הוא אומר בשקט ולפני שאני מבינה למה התכוון מושך אותי אליו ומרסק את שפתיו על שפתיי. ידיו אוחזות חזק במותניי, כאילו מפחד שאברח. נשיקתו תובענית, רכושנית ומלאה תשוקה. הוא לא מחכה לאישורי, לשונו מתמזגת עם שלי וידיו משוטטות על גופי. אני רוצה את זה כל כך, אך קול ההיגיון לוחש באוזניי להפסיק.

"לא" אני דוחפת אותו ממני, משכנעת את עצמי שזה הדבר הנכון, למרות שזה מרגיש בדיוק ההפך. "למה?" הוא שואל בכעס, "למה? אולי בגלל שכבר ניהלנו את השיחה הזאת ריד. סיכמנו שזה לא נכון לנו. וזה בלי לציין את העובדה שאני עדיין עם פול. אני שונאת את עצמי על מה שעשיתי לו. זה לא מגיע לו וזה לא משנה אם יש לי רגשות אליו או לא. אנחנו עדיין יחד." אני יורה לכיוונו והוא משפיל מבט, לא נותן לי לראות את תגובתו. "זה משהו אחר, אמה. זאת העבודה שלי לקרוא אנשים, אני יודע מתי מישהו מסתיר ממני משהו" הוא עונה ומביט בעיניי, מכשף אותי בעיניו. אני מסירה את מבטי ממנו, מנסה לשמור כמה שיותר על אדישות, לא נותנת לו להיכנס.

"אין לך זכות לשאול אותי שום דבר. אתה לעולם לא עונה על שום דבר שאני שואלת אותך. אפילו את השם שלך לא טרחת להגיד. אז אני אמורה לספר לך כל דבר שעולה לי לראש? זה לא עובד ככה. אני לא יודעת מה זה היה הדבר הזה בינינו, אבל זאת הייתה טעות" קבעתי, נותנת למילים לצאת מפי מבלי להתכוון אליהן. לסתו ננעלת, נראה שהוא מחזיק את עצמו מלהגיב. "אני יודע שאת לא מתכוונת לזה" הוא מסנן, מקווה לתגובה כלשהי מצידי. "אתה לא יודע כלום. מעכשיו אתה חוזר להיות הסוכן ריד, שומר עלי כשצריך וכלום מעבר" אני עונה ברצינות והוא מגחך, לא מתייחס לדברי ברצינות. "אני לא מאמין לך" הוא מתקרב ולוחש קרוב לפניי, מתגרה בי.

"לא אכפת לי" אני לוחשת בחזרה, מקרבת את פניי אפילו יותר, משאירה אותן קרובות אל שלו עד שאני רואה שהוא יוצא מריכוז, מביט בשפתיי ואז מתרחקת בחדות. "לילה טוב ריד" אני אומרת ברשמיות ומסתובבת ללכת אל חדרי. הוא לא אומר דבר כדי לעצור אותי, ואני לא מסתובבת לראות את מבטו. אני נשכבת במיטה, עוצמת את עיניי בחוזקה בניסיון לשלוט בליבי, לא מאמינה שהצלחתי לעמוד בפניו כך. המטרה שלי חשובה יותר, החיים שלו, של הסובבים אותי.

הניסיון הכושל שלי לישון לאחר השיחה עם ריד פשוט חסר טעם, אני לא מצליחה לעצום את עיניי, הגוף שלי נלחם בי, מעביר בי את תחושת השכרון שהרגשתי כשידיו של ריד היו על גופי, כששפתיו נגעו בשפתיי. האור עולה לבסוף, מבהיר לי שכבר אין טעם לנסות לישון יותר. אני קמה על רגליי בדרכי לחדר האמבטיה, מוצאת שם מברשת שיניים חדשה ואת בגדיי מליל אמש, מקופלים ליד.

אהבה היא חולשהWhere stories live. Discover now