קור חודר אל עצמותיי כשאני מתחילה להתאושש. מים זורמים על פניי וגופי והרצפה קרה מתחתיי. אני פוקחת את עיניי, מביטה בגשם שוטף את הרחובות. הבטתי סביבי, לא מזהה את הסמטה שהייתי בה, לבד. איך הגעתי לכאן?
אני מחזיקה בראשי, עדיין מרגישה מעורפלת ורק לאחר כמה שניות מרגישה את הכאב בידי. אני מתכוונת להפשיל את השרוול ולבדוק מה הכאב שאני מרגישה, אך קול של רכב חולף נשמע קרוב יותר ויותר ואני מכריחה את עצמי לקום על רגליי. "אמה?" קולו של ריד נשמע באוזנייה ולאחר כמה שניות רכב שחור נעצר מולי. ריד רץ מתוכו לכיווני. "את בסדר? איפה הוא? הוא פגע בך?" הוא יורה שאלות ומעביר את מבטו על כל גופי, מחפש סימן לפציעה כלשהי.
"אני לא יודעת" לחשתי, עדיין לא בהכרה מלאה. ריד תפס בידיי, מונע נפילה אפשרית. "בואי ניקח אותך מכאן" הוא אומר ומביט בעיניי. הוא תופס אותי עם ידיו הימנית, משעין אותי עליו ועוזר לי ללכת אל הרכב. הוא מכניס אותי, ונכנס בעצמו, רטוב לגמרי ממזג האוויר הסוער. "אני איתה, אני לוקח אותה למקום בטוח" הוא אומר לפתע לתוך מכשיר שחור, כמו מכשיר קשר רק קטן יותר.
הוא מתחיל לנסוע, מביט בי מידיי פעם בלי לומר מילה. "קבל אישור, אין שום סימן למעקב אחריכם" קול לא מוכר מגיב מתוך המכשיר הקטן וריד מהנהן לעצמו. "כואב לך משהו?" הוא שואל לפתע לאחר כמה דקות של נסיעה שקטה. אני חושבת לרגע ולאחר מכן נזכרת בכאב שהרגשתי בזרועי. אני מפשילה את שרוולי, מביטה בכיתוב שחור, עדיין לא קוראת מה כתוב בו. הכאב חד ואני ממשיכה להפשיל את שרוולי, לא מבינה מאיפה הכאב מגיע.
אני פוערת את פי בבהלה כשאני רואה את הכיתוב השלם ומגלה מה כואב לי כל כך. "נתראה בפעם הבאה" אני קוראת בקול וריד עוצר את הרכב בפתאומיות. הכיתוב בטוש השחור הוא לא מה שהבהיל אותי, אלא מה שהיה בסיום המשפט, לב, אך הוא לא היה מצויר בטוש כמו שאר המשפט, אלא חרוט על עורי. "תראי לי" ריד לקח את ידי ונראה המום כמוני. "הוא חולה נפש" ריד מלמל והרפה מידי, נותן גז ונראה כועס מתמיד.
כיסיתי את החתך עם כף ידי, מנסה להפסיק את הדימום ולעכל את כל מה שקרה, אם כי לא באמת ידעתי מה קרה. הגענו לשכונה כלשהי בעלת בניינים ממוצעים כשריד עצר את רכבו מתחת לאחד מהם. הוא יצא מהרכב, עוקף אותו ופותח את דלתי. "אני יכולה לבד" אני עוצרת אותו כשהוא מתקרב לעזור לי ומתירה את החגורה. גררתי את רגליי מחוץ לרכב, נעמדת בקושי וכמעט מועדת. "תני לי" ריד אומר ולפניי שאני מספיקה להבין מה קורה הוא מרים אותי על ידיו ומתחיל ללכת.
"מה אתה עושה?" אני שואלת בערפול, אך הוא לא עונה ונכנס אל הבניין, לוחץ על הכפתור של המעלית ונכנס יחד איתי כשהיא מגיעה. הוא לוחץ על הכפתור של הקומה האחרונה ואנחנו נשארים כך כמה שניות ארוכות עד שהמעלית נפתחת והוא סוף סוף מוריד אותי אל הקרקע, אך עדיין מחזיק אותי ממותניי ביד אחת.
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
