ריד פעל במהירות, מכניס אותי אל הרכב ונוסע במהירות, מביט בי בכל כמה שניות ומניח את ידו על פניי. "את חייבת להיות בסדר" הוא מלמל בכעס מהול בדאגה, לא בטוח מה לעשות ולא מקבל תשובה ממני. לא יכולתי לומר דבר, רק לרעוד ולהתכווץ בכאב כשתחושת השריפה נהייתה בלתי נסבלת עם כל שנייה שעברה. "תסתכלי עלי" הוא קורא ושולח את ידו אלי, גורם לי להביט בו. הסתכלתי עליו בקושי, מתענה מכל נשימה. "אני צריך שתחזיקי מעמד. תנשמי!" הוא הורה לי ולאחר מכן החזיר את מבטו אל הכביש.
נשענתי לאחור, עוצמת את עיניי ומתרכזת בנשימותיי. ניסיתי לעמוד בזה, נלחמת בכאב ולא מרגישה שהזמן עובר עד שהרכב עוצר והדלת שלי נפתחת. ריד עמד שם, עוזר לי לצאת ולוקח אותי פנימה. "לכאן!" הוא צעק, משעין אותי עליו ומחכה שמישהו יתפנה לטפל בנו. "תסתכלי עלי חמודה" אישה מבוגרת ניגשה אלינו, מכוונת פנס אל עיניי. "תכניסו אותה פנימה" היא קוראת לשניי אנשים והם מגיעים עם מיטה ומניחים אותי עליה.
הבטתי אל התקרה, צופה במנורות החולפות על פניי ומכווצת את אגרופיי כשנשימתי נהפכת כבדה יותר ויותר, אך לא מצליחה להבין מה הדבר שאני אוחזת בו. הסתכלתי על ידי, לא מצפה לראות את ידו של ריד אוחזת בידי כשהוא רץ יחד עם הרופאים ומביט בי בדאגה שלא חשף בעבר. הם הכניסו אותי לחדר מלא מיטות ומטופלים, מרחיקים את ריד לאחור ומתחילים לבדוק אותי. "את יכולה לפתוח את הפה?" הרופאה שאלה והוציאה מקל ארוך ופנס. פתחתי את פי, נרתעת ממגע המקל הקר על לשוני, אך משתדלת לא לזוז יותר מידי.
"נפיחות וחסימה של דרכי הנשימה" הרופאה אמרה לרופא נוסף שעמד מצדי השני. הרופא השני אמר מילים שלא הבנתי, כנראה תרופות ומינונים. הם הכניסו מחט לידי ומסכה עם חמצן וחומרים על פניי. נרתעתי, מנסה להוריד את זה, אך הם החזיקו את ידיי. "זה יעזור לך לנשום" הרופאה הסבירה, מרגיעה אותי ומסמנת לי לא לזוז ולשאוף פנימה את האוויר.
היה לזה ריח שונה, לאוויר שנשמתי, אך הם צדקו, הוא באמת הקל על תחושת הצריבה. "בדיוק ככה" היא חייכה אלי והתפנתה לבדוק את הסימנים מתחת לעיניי. לאחר מכן היא התרחקה יחד עם הרופא השני ומי שהנחתי שהייתה אחות שעזרה להם. שכבתי שם לבדי, לא מזיזה אף שריר בגופי ומתרגלת אל האוויר המרגיע את האש שבערה בחזי. ריד עמד יחד עם הרופאה, מביט בי מידי פעם ומסביר דברים שלא יכולתי לשמוע.
כשהם סיימו לדבר, ריד ורופאה שאת שמה לא ידעתי הגיעו ליד מיטתי. "אנחנו ניתן לך לנוח תחת השגחה ולאחר מכן נשאל אותך כמה שאלות, בסדר?" היא שאלה אותי עם חיוך קטן, וריד הנהן. "אני אשאר איתה" הוא אמר והרופאה הסכימה, בודקת את העירוי שלי לפני שהיא ממשיכה למטופל הבא. "את מרגישה יותר טוב?" הוא שאל אותי, מביט בפניי והקלה שוטפת את עיניו. "כן" לחשתי בקול צרוד. "יופי. אל תעשי את זה יותר" הוא נזף בי, גורם לי לגלגל את עיניי גם במצבי.
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
