אני פוקחת את עיניי, לא מאמינה שהיום הזה עבר. אחרי שהדמעות נגמרו נרדמתי מבלי לשים לב בכלל. כיבית את הטלפון והתנתקתי מהכל, לא מאמינה עדיין שכל זה קרה. היה לי יותר קל לקבל שמנסים להרוג אותי מאשר שהאנשים הכי קרובים אלי בגדו בי בצורה הכי כואבת שיכלתי לחשוב עליה.
קמתי מהמיטה, ניגשת למקלחת ומביטה בהשתקפותי. עיניי אדומות ונפוחות, העייפות והעצב ניכרים בכל חלק של פניי. אני שוטפת את פניי במים הכי קרים שיש, מביטה בעצמי פעם נוספת ונושמת נשימה עמוקה. זה לא הזמן להישבר, זה לא הזמן ליפול. אני חייבת לקום ולהתמודד עם החיים החדשים שלי. בעיקר כי התוכנית שלי אמורה לקרות היום בערב ואני חייבת להיות במיטבי.
אני מסתירה עם איפור כמה שאני יכולה את כל מה שקרה ביומיים האחרונים ומסיימת להתארגן לפני שאני יוצאת מהבית. דייב אמור להיות איתי הבוקר, אז לפחות לא אצטרך להיתקל בריד עכשיו. אני נכנסת לבית הספר, מתחמקת מכל אדם הקרוב אלי והולכת ישירות לכיתה. לא עובר הרבה זמן לפני שצללית נעמדת מעלי. אני מרימה את ראשי ושריל מופיעה מולי עם מבט כועס. "מה קרה לך" היא מתרככת כשהיא רואה את פניי. "אני מנסה להשיג אותך מהרגע שנסעת עם ריד. פול יצא נסער מהבית של קונור אחרי שהתקשר אלייך הביתה ולא הצלחתי להשיג אותך בכלל" היא חצי ממלמלת, מנסה להבין מה קרה לפניי.
"אל תדאגי, פול היה רגוע מאוד אתמול כשראיתי אותו" אני צוחקת בחוסר אמון, לא קולטת שזה באמת קרה אתמול. "למה את מתכוונת? מה קרה לראש שלך, והעיניים שלך.." היא מנסה לומר ומתיישבת לידי. "פול ומארי, תפסתי אותם במיטה אתמול" יריתי ופנייה של שריל נפלו. "לא, זאת בטח טעות. זה לא יכול להיות" היא מנידה בראשה. "ראיתי אותם, בעיניים שלי" נאנחתי, מבינה שבזבזתי את כל האנרגיה שלי אתמול.
"מה קורה כאן בנות" קונור מתיישב בהפתעה ומכווץ את עיניו כשהוא רואה את מבטינו. "פול שכב עם מארי" שריל אומרת במהירות, המומה מכדי להסביר. "מה? זאת מתיחה?" הוא שואל ברצינות ומסתכל סביבו. "אני נראית לך כמו מישהי שיש לה כוח לבדיחות עכשיו?" שאלתי בתסכול ועיניו נפרעו. "בן זונה, אני אהרוג אותו" קונור נהם וקולו צבט את ליבי. אז עוד יש מי שאכפת לו ממני. הייתי בטוחה שקונות יצדד בפול, הם החברים הכי טובים מאז ומתמיד. "אני אהרוג אותו קודם, אבל רק אחרי שאחנוק את מארי" שריל מכווצת את אגרופיה בכעס.
"אני יודעת שזה בטח לא משנה הרבה כרגע, אבל אנחנו כאן בשבילך, אני וקונור" היא מחייכת בעצבות ומחזיקה את ידי. אני לא אומרת מילה, רק מהנהנת בהבנה ויודעת שהיא מבינה אותי. דייב בדיוק נכנס לכיתה. "מר ג'ונסון פה, נדבר אחרי השיעור" קונור אומר במבט מלא חיבה והולך למקומו. פול ומארי עדיין לא הראו את פרצופם, אך אני יודעת שזה רק עניין של זמן. דייב הביט בי רוב השיעור, לא בצורה חשודה, אך ידעתי שהוא מודאג ממני. בעיקר בגלל שהוא ביקש ממני להישאר אחרי השיעור.
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
