אהבה היא חולשה

פרק 30

אני פוקחת את עיניי, חום מכסה את גופי וכשאני מביטה בזוג עיניים כחולות אני נזכרת בליל אמש. ידיו של ריד עוטפות את גופי וראשי נח על חזהו. חיוך מתפרש על שפתיי. חלם על הרגע הזה כל כך הרבה פעמים, אבל מעולם לא חשבתי שהסביבה תתעלה על כל דמיון. ״בוקר טוב״ מלמלתי, מרימה את מבטי הוא. ״בוקר טוב״ הוא מחייך אלי, אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שהוא מחייך כך, סוג טהורה וכנה כל כך. זה נשמע פשוט כל כך, אבל עם גבר כמו ריד זה ממש לא מובן מאליו. הוא מבין בי בשקט כמה שניות בודדות ועיניו מרצדות במחשבה לפני שהוא פוץ את פיו. ״מייקל״ הוא אומר בפשטות ואני מרימה את גופי כדי להביט בו כמו שצריך. "מה?" שאלתי בחוסר הבנה. ״השם שלי״ הוא עונה וחיוך מתפרס על שפתיי. ״מסתבר שכל מה שאני צריך לעשות כדי לגלות את השם שלך היה לשכב איתך״ אני מגכחת והוא מגלגל את עיני עם חיוך קטן ומסובב אותי על גבי. ״כנראה״ הוא לוח, תוכן מעליי ומניח נשיקה עדינה על שפתיי.

״למה הסתרת אותו? ״ אני שואלת, מביטה עמוק בכחול שבעיניו, נאבקת לא לטבוע בתוכו. ״אחד אחד לא קורא לי בשמי הפרטי, והרוב לא יודע אותו בכלל״ הוא אומר בפשטות, כאילו זה דבר נורמלי שלי. "אבל למה? " הוא מרצים לרגע ומוריד את ידיי, "אמה ..." הוא מתרחק ומתיישב במיטה ואני אחריו. ״יש דברים, שקשורים לעבר שלי שאני לא יכול לדבר עליהם״ הוא עונה ברצינות ואני נאנחת. אני רוצה לדעת עוד, אבל אני מבין שאלות דברים שייקחו זמן ומייקל שווה את הזמן הזה. ״אוקי, מייקל״ אני לוחשת עם חיוך קטן, רואה רתיעה קטנה כשאני אומר את שמו, אבל עוד שידיי נוגעות בגבס, הוא נרגע ועוטף אותי בידיו. "איזה כישוף הטלת עלי? "אותו אחד אתה הטלת עליי "

גופו מתרכך והוא מושך אותי לנשיקה עמוקה. "איך הרגליים שלך?" הוא שואל ומלטף את קרסוליי. "בסדר, אני מניחה" משכתי בכתפיי, לא מצליחה לעכל את כל מה שקרה מאתמול. "אני צריך ללכת לסוכנות עוד מעט, יש לי הרבה הסברים לתת ואבא שלך בהחלט לא אהב את זה שלא לקחתי אותך הביתה אחרי מה שקרה" הוא נאנח ואני מבינה שהכנסתי אותו ליותר צרות ממה שחשבתי.

"הוא יודע שאני אצלך?" שאלתי בעדינות. "לא, הוא יודע שאנחנו בבית בטוח, אבל אחרי מה שקרה אתמול, הייתי צריך לקחת אותך ללאנגלי ולא אלי הביתה" הוא מסביר ואני נשכבת לאחור בייאוש. "לפחות התוכנית שלי הצליחה? הם מתכוונים לפתוח את התיק שוב?" אני שואלת ופניו מרצינות. "כן, התוכנית המטומטמת שלך הצליחה" הוא רוטן ואני מתיישבת בחזרה. ריד הבלתי נסבל חזר. "יריתי באחד מהם, שרפו אותך והופיעו שני חשודים, זה מספיק כדי לסקרן אפילו את הסי אי אי" הוא אומר בטון מאשים ואני מתרחקת ממגעו. נראה שהוא לא מבין אפילו למה עשיתי את זה.

"אני לא מתחרטת על מה שעשיתי" אמרתי בכנות וגבותיו התחברו בכעס. "אז את יותר טיפשה ממה שחשבתי" הוא אומר וקם מהמיטה, מותיר אותי בהלם מוחלט. "אתה לא תקרא לי ככה!" רטנתי, נעמדת על רגליי ומשתיקה גלים של כאב. "לפעמים אני שוכח שאת ילדה קטנה" הוא יורק ולובש את בגדיו. אני לעומתו עוד עומדת עירומה באמצע החדר. "לא הייתי ילדה קטנה אתמול בערב" החזרתי, מעבירה בראשי כל מגע וליטוף מאתמול. איך הוא נהיה כזה קוץ בתחת בשנייה אחת?