צווחתי ממלאת את האוויר והכאב בחזי בלתי נסבל. "בבקשה" התחננתי בדמעות, אך לא ראיתי שום חרטה או חמלה באף מבט מלבד מבטה של ליאנה. "מייקל" קראתי כשראיתי שהוא הפסיק לזוז. בגדיו ספוגים דם ועיניו עצומות. פאניקה הציפה אותי כשהרע מכל היה מול עיניי. "טוב, זה היה קל מהצפוי" דניאל גיחך וסימן לליאנה לבדוק אותו. היא התכופפה אליו, מצמידה את הצבעותיה לצווארו ומביטה מעלה. "הוא מת" היא קראה ובאותו הרגע משהו בחזי עצר. האוויר עמד ודמי קפא כשהמילים הדהדו שוב באוזניי. הוא לא מת, היא לא אמרה את זה עכשיו, הוא לא יכול למות.
"לא! לא! לא! הוא לא מת! תבדקי שוב!" צרחתי בכל כוחותיי ודמעות שטפו את פניי בכאב שלא חשתי מעולם. "בבקשה!" צעקתי בחוסר אוויר עד שראשי הפך כבד כל כך וראייתי הטשטשה, עוצרת את כל מה שסביבי.
***
פקחתי את עיניי בבהלה כשמים קרים נשפכו על פניי. "את לא יכולה להתעלף בשיא המסיבה" דניאל גער בי, מחזיר אותי אל הסיוט בו הייתי. הרמתי את מבטי אל אבי וחבריי, לא מוכנה להביט מטה ולחשוב על דמותו של מייקל השרועה שם. "אני זה שאתה רוצה, תעזוב את כולם וקח אותי" אבי אמר, כואב את כאבי ומפחד על חיי. "לא, זה קל מידי עבורך" דניאל ענה בפשטות וכיוון את אקדחו אל הכלוב בו היו חבריי. "אם אני אהרוג את האקס שבגד בך זה עדיין יעשה אותך עצובה?" הוא שאל ועיניי נפערות. "תהרוג אותי וזהו, בבקשה" התחננתי והוא גלגל את עיניו.
"זה מתחיל להיות משעמם אתם יודעים? כל רגע מישהו מתחנן שאחוס על חייו של האחר, איפה יצר ההישרדות שלכם?" דניאל שואל ואני מכווצת את אגרופיי בזעם. כמה רע אדם יכול להיות? "את מי נהרוג עכשיו?" הוא המהם לעצמו ושיחק עם אקדחו. "אל תעשה את זה, זה לא מאוחר מידי" אבי התערב שוב, אך נראה שזה רק דרבן אותו יותר כי לאחר מכן נשמעה ירייה נוספת וצווחתה של שריל היא זאת ששמעתי ראשונה. "לא!!!" צעקתי וגל נוסף של דמעות כיסה את פניי כשצפיתי בקונור נופל ואוחז בבטנו בכאב. הכאוס כבר השתלט על המקום וסבל שהרגשתי לא היה ניתן לתיאור בשום דרך.
"אני מניח שאני כבר לא צלף כל כך טוב אחרי כל כך הרבה שנים" דניאל משך בכתפיו. יבבותיה של שריל מילאו את החדר ודניאל נראה מרוצה. "הם בכלל לא קשורים לזה!" צעקתי עליו ובאותו הרגע ידו התנופפה באוויר והכתה בפניי. "אל תתחצפי אלי ילדה" הוא ירק בזעם וג'ק נרתע מעט לאחור. "גרמת לשני הילדים שלך להפוך לפושעים מלאי שנאה, לקחת להם את החיים כדי לממש את הנקמה האישית שלך, איזה מין אדם אתה?" קראתי, מקווה שמשהו במילותיי יחלחל אליהם. מי היה מאמין שארגיש חמלה לאנשים שגרמו לי כל כך הרבה סבל, אך איך אפשר להאשים ילד שגידלו בשנאה וכל מה שהוא רצה זה רק את אהבת אביו?
"תשתקי, את לא יודעת על מה את מדברת" ג'ק רטן בכעס מהול בבלבול. "חשבתי להקל עלייך ולהפוך את המוות שלך לפחות אכזרי, אבל נראה שאת פשוט אוהבת לסבול" דניאל חייך בשיגעון. "תשחררי אותה" הוא הורה לליאנה והיא עשתה כדבריו. הבטתי בו בבלבול, לא בטוחה מה הוא מתכוון לעשות עכשיו. קמתי על רגליי בהיסוס, לא מצליחה להסתיר מזווית עיניי את דמותו של מייקל שרועה ללא רוח חיים. דניאל הביט בי, מכוון את אקדחו לראשי "ג'ק, העונג כולו שלך" הוא עוצר ומורה לבנו להחליף אותו. "היא לקחה לך ולאחותך את החיים, עצם קיומה הפריד בנינו" הוא הרעיל אותו בשקרים לפני שנתן לו את אקדחו. "ג'ק אתה יודע שזה לא נכון" לחשתי לו כשהוא הצמיד את האקדח לראשי. צווחותיהם של חבריי כבר הגיעו לאוזניי, אך קולו של אבי הוא זה ששבר אותי יותר מכל.
"אני אוהבת אתכם" קראתי ועצמתי את עיניי, מתכוננת למוות שלי כששמעתי צליל ירי וגופי קפץ בבהלה. פקחתי את עיניי, מבינה שצליל הירי ששמעתי לא היה מיועד לי. הבטתי בדמותו של ג'ק ההמומה נופלת מטה עם האקדח וצווחתה של ליאנה הייתה היחידה להישמע בתוך השקט. הרמתי את מבטי, לא מאמינה למראה עיניי כשצפיתי בדמותו של מייקל השכובה על הרצפה עם אקדח שלוף ומכוון למקום בו עמד ג'ק.
היא אמרה שהוא מת, ליאנה אמרה שהוא מת, יכול להיות שהיא טעתה? דניאל ההמום מיהר לשלוף אקדח נוסף, אך מייקל הקדים אותו, יורה ופוגע בידו. מיהרתי לרוץ אל מייקל, נופלת אל הרצפה בדמעות ומחבקת אותו בכל הכוח שנותר לי. "תעזרי לי לקום" הוא ביקש, אך היססתי. הוא פצוע ואיבד הרבה דם, הוא חייב להגיע לבית חולים ולא להמשיך להילחם בפסיכים האלה.
עזרתי לו בזהירות, מבינה שאנחנו חייבים לצאת מכאן כמה שיותר מהר. "ביקשתי רחמים" ליאנה פצתה את פיה לפתע כשמייקל ואני עמדנו מול דמותו של ג'ק הנאבקת בכאב. "וזה מה שנתתי לך, הכדור לא יהרוג אותו וזה הרבה יותר רחמים ממה שמגיע לו" הוא ענה לה והיא חיבקה את אחיה בדמעות של הקלה. "זה לא נגמר!" דניאל הרים את אקדחו ביד הלא פצועה שלו וכיוון אותה למייקל. הוא קם על רגליו במבט מטורף, אפילו לא מנסה לבדוק אם ילדיו בסדר, רק צמא לנקמה של חייו.
"אתם מוקפים, זה נגמר. צאו בידיים מורמות" קול קרא מחוץ למחסן וצלילים המסגירים את מיקומם של הסוכנים נשמעו מכל עבר, מבהירות לדניאל שמכאן הוא כבר לא יצא. לרגע יכלתי להרגיש את התקווה שאולי הכל יגמר עם סוף טוב, אך אני מניחה שהייתי צריכה לדעת שהסיפור שלי הוא לא אגדה טובה בה הטובים תמיד מנצחים. "אם זה נגמר בשבילי זה נגמר בשבילכם" דניאל קרא בפעם האחרונה, מזיז את אקדחו מעט ויורה כל כדור שהיה לו. גופי נפל לאחור בכאב והלם מוחלט כשהבטתי מטה על גופי, רואה ארבעה חורים בפלג גופי העליון והתחתון. "לא! אמה!" אבי צרח בכל כוחו. "בבקשה, בבקשה תישארי איתי" מייקל רכן מעליי, קורע את חולצתי ומוריד את חולצתו הספוגה בדם בכאב, מצמיד אותה אל בטני כשדמעות זולגות מעיניו. "אני מצטערת" יבבתי בכאב. "מה?" הוא שאל בבלבול ועיניו ריצדו בהיסטריה ופחד. "אני מצטערת שלא יכלנו לכתוב סוף טוב יותר לסיפור שלנו, אבל תזכור תמיד שאני אוהבת אותך" לחשתי בכוח שנותר לי, יודעת שלא אוכל להחזיק את עצמי יותר. "לא! את לא עושה לי את זה! אני לא יכול לאבד אותך!!!" הוא צורח כשעיניי מתחילות להיסגר ואני מרגישה שכל השליטה בגופי מתפוגגת כשאני לוקחת את נשימתי האחרונה ונותנת לאפלה לקחת אותי.
************
שימו ❤️
זה **לא** הפרק האחרון
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
