פרק 25

2K 162 35
                                    




"אמה, תתרחקי" הוא לוחש, עדיין לא מזיז אותי ממנו. "לא" עניתי, מביטה בו מקרוב ומחכה שימשוך אותי אליו. "אני לא יכול-" הוא נאבק בעצמו וקוטע את עצמו כשידיו תופסות את פניי ומצמידות את שפתיי אל שפתיו. חשמל זורם בעורקיי ואש מבעירה את עורי בתחושה ממכרת שחיכיתי לה נואשות. שפתיו החמות עוטפות את שפתיי, מושכות אותי אליו בעוצמה ומבהירות לי שהוא רוצה את זה לא פחות ממני.

"למה את מטריפה אותי ככה?" ריד מלמל אל שפתיי, עוצר לרגע ומביט בפניי. "ככה איך?" שאלתי בתמימות ועיניו נצצו בתשוקה. "בצורה שאני לא יכול להתנגד לה" הוא עונה ומניח נשיקה קטנה על שפתיי. "אני אפסיק אם אתה תפסיק" לחשתי. "אני מנסה" הוא מרצין ומתרחק מעט. "שום דבר רע לא יקרה אם תרשה לעצמך להרגיש-" התחלתי לומר, נקטעת כשאני עפה קדימה וראשי נחבט בחלון בעוצמה. "אמה!" ריד צועק ומחזיק את גופי. לוקח לי זמן להבין מה קורה, אך מבט קצר במראה השבורה מבהיר הכל. רכב שחור, זהה לזה שעקב אחרי פעמים רבות עומד מאחורינו עם פנס שבור.

"תישארי ברכב" ריד מורה לי ומוציא אקדח ממקום חבוי. "לא!" אני עוצרת אותו, מפחדת שיקרה לו משהו. "זאת העבודה שלי!" הוא צועק וזעם בוער בעיניו. "ריד" אני מייבבת כשהוא יוצא בסערה מהרכב, מכוון את אקדחו אל מי שלא נמצא ברכב השני. "בן זונה!" הוא ממלמל, אך אני שומעת אותו באוזנייה שלי.

פתחתי את החגורה, יוצאת אחריו מהרכב ומתקדמת לראות.. אף אחד? לא היה נהג ברכב או אדם כלשהו בכל אחד מהמושבים. 'הזדמנות אחרונה להתרחק מהטרף שלי. אין לך סיכוי לאושר עם מי שגורלו המר נחרץ' קראתי את המשפט שנחרט על שמשת הרכב, שואפת אוויר בחדות ומצטמררת כמו בכל פעם. לא משנה כמה זמן יעבור וכמה משפטים אקרא, זה לעולם לא יהפוך לפחות נורא.

"הגורל היחידי שנחרץ זה הגורל של המניאק שעשה את זה" ריד קרא, טורק את דלת המכונית ומוציא מכיסו את מכשיר הקשר הקטן, מעדכן את הסי איי אי במצבנו. ניצלתי את ההזדמנות כדי להביט פנימה ולהבין איך זה קרה וכמו שחשבתי הונחה לבנה על הגז, כך שהרכב נסע מבלי שאף אחד יצטרך להיות בפנים. ריד כבר הספיק לכבות את הרכב, אך המכה שחטפנו הייתה לא קטנה בכלל וראשי החל לכאוב.

"עכשיו את גם עוברת על פקודות? אמרתי לך להישאר ברכב" ריד רוטן כשהוא מסיים את שיחתו, אך מבטו משתנה כשאני מסתובבת להביט בו. "נפצעת" הוא קובע ומשעין אותי על רכבו. "תעקבי אחרי האצבע שלי" הוא אומר ומעביר אותה מול פניי. אני עושה כדבריו, לא מתווכחת יותר מידי או שואלת שאלות. "את מרגישה משהו? בחילה, סחרחורת, טשטוש..?" הוא שואל וממקד את מבטו בעיניי, אך אני רק מנענעת בראשי. "לא, אני בסדר" הוספתי, שמה לב שזה לא מרגיע אותו במיוחד.

אהבה היא חולשהWhere stories live. Discover now