"אני לא הולכת לשום מקום. אם אתם רוצים לברוח זאת החלטה שלכם, אבל אני לא באה" אמרתי לאימי, מכוונת את משפטי גם למייקל ועולה לחדרי. שמתי את הקניות שלי על המיטה, תופסת את פניי בשתיי ידיי ונאנחת. "אמה, אל תסתגרי בחדר" אמי העצובה שוב דיברה מבעד לדלת הנעולה. "אני לא רוצה לדבר יותר. אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד" רטנתי, חושבת מה לעשות מכאן. אם הם ירצו הם יקחו אותי גם בכוח. "אני אהיה בחדר אם תרצי לדבר" היא לוחשת לפני שצליל עקביה מתרחק מהדלת.
"אמה" קולו של מייקל נשמע באוזניי ואני מסובבת את ראשי בבהלה, צופה בו נכנס מהחלון. "מה אתה רוצה ממני?" ירקתי בזעם, אך הוא לא הגיב. נראה שהוא הכין את עצמו לתגובתי. "אמרתי לך שאני אשמור עלייך, לא משנה מה אצטרך לעשות" קולו יציב, אך אפשר לראות את הספק בפניו. "אמרתי לך שאני לא הולכת לשום מקום. אתה מוזמן לנסוע עם ההורים שלי. אני נשארת כאן" הסברתי, שומרת על המרחק בינינו. "את עולה על הטיסה הזאת, גם אם אצטרך לגרור אותך לשם" הוא קובע והזעם כבר מבעבע בתוכי.
"לרגע חשבתי שבאמת יש לך רגשות כלפיי" גיחכתי בציניות ועיניו של מייקל התגלגלו מעלה. "את יודעת שזאת בדיוק הסיבה שאני רוצה שתסעי, אני לא מוכן לראות אותך נפגעת" "לא אכפת לי מה אתה רוצה יותר" קטעתי אותו, מתקרבת ומשאירה סנטימטרים ספורים בינינו. "עשית את הדבר היחידי שביקשתי ממך לא לעשות! אני לא סומכת עלייך יותר. עכשיו, קח את הרגליים שלך ותעוף לי מהחדר" יריתי בצורה הכי אכזרית שיכלתי ואת ההשפעה ראיתי רק בעיניו, משהו נשבר, אבל הוא נשאר יציב וקר כהרגלו.
"החיים שלך חשובים לי יותר ממה שחשוב לי שתהיי איתי" הוא אומר ומסתובב ללכת. "איזה חיים אלה בדיוק? בזה שגרמת להם לשלוח אותי מכאן לקחת לי את החיים" אמרתי בכעס מהול בעצב אל גבו והוא נעצר. "את לקחת את שלי קודם" הוא אומר בערפול ואני מכווצת את גבותיי בחוסר הבנה. מה זה אומר בכלל? מתי לקחתי את החיים שלו?
"אז אתה שולח אותי כדי לקבל את החיים שלך בחזרה?" אני שואלת, חוששת מהתשובה שאקבל. "כן" הוא מסתובב אלי בחזרה וזעם נראה בפניו. תשובתו מוחצת את ליבי בכאב. "כי אם משהו יקרה לך, אני לא אחיה יותר את מבינה את זה? את צריכה להיות בטוחה כדי שאני אוכל לחזור לחיים!" הוא רוטן ומצמצם את כל המרחק בינינו. "אתה חושב שהוא לא יגיע אלי? לא משנה לאן ניסע הוא יבוא אחרינו, אבל לא לפני שהוא יהרוג את כל האהובים שלי, כולל אותך!" הגבתי בטון זהה, נלחמת על הכעס עד הרגע האחרון.
מבטו משתנה מעט, אני לא בטוחה אם הוא עומד להתפוצץ או לשבור חלק מחדרי. "את תתני את החיים שלך בשביל האנשים שאת אוהבת נכון?" הוא שואל לפתע ואני מהנהנת בכנות. "גם אני" הוא אומר בשקט ואני מכווצת את גבותיי, הוא ניסה להגיד משהו מאחורי המשפט הזה, הוא התכוון שהוא אוהב אותי? למה הוא חייב להיות כל כך מעורפל גם ברגע כזה?
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
