הסיפור שלי, הסיפור שלנו התחיל לפני זמן רב ותמיד היה נראה שהסוף יהיה מר. כמעט איבדתי את כל קרוביי עשרות פעמים, חיי היו בין אפלה לאור עד שהכדור האחרון חדר לגופי וגרם לליבי להפסיק לפעום. שם הסוף נכתב לבד, אך גם ההתחלה. ליבי הפסיק לפעום אך מייקל לא הפסיק להילחם על חיי, הוא ביצע החייאה עד שליבי שב לפעום והגענו לבית החולים. עברתי ניתוח של כמה שעות, מייקל ואבי מספרים שזה הרגיש כמו נצח. כשפקחתי את עיניי לא האמנתי שאני חיה, ניתנה לי הזדמנות נוספת.
"שריל וקונור אמורים להגיע עוד מעט" צחקקתי ודחפתי מעט את מייקל. "אני חושב שהיינו צריכים לחגוג את סיום הלימודים שלך לבד" הוא נאנח ונשכב על המיטה. "יהיה לנו מספיק זמן לחגוג אחר כך" הנחתי נשיקה על שפתיו וקמתי לסדר את שיערי. "גם פול ומארי יצטרפו בהמשך" הוספתי ומייקל משך בכתפיו. הוא עדיין לא מרוצה מהעובדה שחזרנו להיות חברים טובים, אבל אחרי כל מה שקרה הבנתי שאין טעם לחיות בעבר.
"חשבת כבר מה תעשי עכשיו? מה תלכי ללמוד או אם תלכי ללמוד?" הוא שאל וחיוך התפרס על שפתיי. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה לעשות, אך בחרתי לשמור את זה עוד קצת לעצמי. "בוא נצא שלא נאחר" אמרתי והוא התרומם לקום, מושך אותי אליו במפתיע ותובע נשיקה עמוקה. "עכשיו אפשר ללכת" הוא חייך אל שפתיי, משאיר טעם של עוד.
ירדנו אל הסלון, נעצרים כשהבטנו באימי ואבי יושבים בספה וצופים בסרט. "אתם יוצאים?" אימי שאלה עם חיוך קטן. הבטתי בפניה, נזכרת בימים הקשים שעברנו עד שהיא החלימה מפציעותיה וחזרה לתפקד שוב, נראה שכמעט כולנו חזרנו מהמתים. "כן, לחגוג את סיום הלימודים" עניתי ואבי הרים את ראשו. "תהני מתוקה, תשמור עליה" הוא הפנה את סוף המשפט אל מייקל. היה לו קשה לקבל את הקשר שלנו בהתחלה, אך כשמייקל הופיע בכל יום בבית החולים ועמד לצידי זה גרם לאבי להבין כמה האהבה שלנו חזקה והוא קיבל אותו לבסוף.
יצאנו מהדלת בדרכנו אל המסיבה, סוף הלימודים והתחלתו של עידן חדש בחיי. הבטתי במייקל, מחזיקה את ידו ומחייכת בלי שידע למה. באותו היום כמעט איבדתי גם אותו, הוא איבד המון דם ואם זה לא מספיק, הוא סירב להיכנס לניתוח עד שאני יצאתי מהניתוח שלי וזה כמעט עלה לו בחייו. לא האמנתי שמישהו יוכל לאהוב אותי בצורה כזאת או שאוכל לאהוב מישהו כך, אך לחיים יש דרך להראות לנו שהדבר שהכי לא ציפית לו יכול להיות הדבר הכי מדהים שיכלת לקבל.
"אתה יודע מה קרה במשפט של ג'ק וליאנה?" שאלתי כשנכנסנו אל הרכב. "כן, אחרי שדניאל מת הכריזו שהוא שידל אותם לניסיון רצח, הכניסו אותם לתוכנית להגנת עדים אחרי שהסתבר שיש להם המון מידע על הארגון שאביהם השתייך אליו, הם יעבירו את המידע ויעידו בבית המשפט ויקבלו הגנה בזכות זה" הוא סיפר, מזכיר לי שזה סודי והוא לא ממש אמור לספר לי את זה.
"הגענו" הוא אמר לאחר כמה דקות ויצאנו מהרכב אל מבנה גדול, נכנסים פנימה אל השולחן לנו בין האנשים הרוקדים. "כמובן באיחור אופנתי" שריל צחקקה כשהגענו אל המקום, מחבקת אותנו ומורה לנו להתחיל לשתות מהכוסות שכבר דאגה למלא. "מי היה מאמין שנגיע לרגע הזה, לחיינו" קונור קורא וכולנו גומעים את המשקה החריף מכוסותינו. שריל החלה לספר על הקולג' שהיא התקבלה אליו ושהוא מרחק קצר מהמקום שקונור עומד ללמוד בו אחרי שקיבל מלגת פוטבול. נראה שגם אחרי שנורה בבטנו הכישורים שלו לא נפגעו.
"התחלתם לחגוג בלעדינו?" מארי הרימה את גבתה עם חצי חיוך ופול הופיע מאחוריה. נראה שהם נתנו צאנס ליחסים ביניהם וזה הולך לא רע. שניהם מתיישבים כשאנחנו מעלים זכרונות מהשנה האחרונה. אם מישהו היה אומר לי שאני אצחק על זה בסוף לעולם לא הייתי מאמינה. ידו של מייקל הונחה על רגלי כשהצחוק הדהד בחדר ההומה. "אין משהו שאני אוהב יותר מהחיוך שלך" הוא נשק לראשי והצמיד את הכיסא שלי מעט אליו. "אמ', לא סיפרת לנו מה את עומדת לעשות ואיפה את עומדת ללמוד?" שריל נזכרה כשמארי בדיוק סיימה לספר על קריירת הדוגמנות שפצחה בה. "אני עדיין לא החלטתי" שיקרתי, מבינה שמייקל מודע לכך. "בוא, אני צריכה לספר לך משהו" לחשתי באוזנו. "אנחנו כבר חוזרים" קראתי וקמתי על רגליי כשמייקל בעקבותיי. יצאנו אל מרפסת גדולה שלמרבה ההפתעה לא הייתה עמוסה והמוזיקה כמעט הורגשה בה.
"מה את מסתירה ממני?" הוא שאל בחשדנות "אני לא מתכוונת ללמוד" הסברתי והוא היה נראה קצת מבולבל. "קיבלתי אתמול תשובה שחיכיתי לה המון זמן" הסברתי וגבותיו התכווצו בחשש. "בעוד חודש אני מתחילה את ההכשרה שלי בתור סוכנת" חייכתי ופניו נפלו. "את מה?" הוא לחש בקושי ופניו החווירו. אוקי, זאת לא התשובה שציפיתי לה אבל זה די קרוב. "כשעברתי את השיקום שלי היה לי המון זמן לחשוב ובסוף החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, להגן על הבית שלי" הסברתי, אך לא נראה שזה הרגיע אותו יותר מידי. "זה לא יכול לקרות, אני לא אתן לך לסכן את החיים שלך אחרי שקיבלתי אותך בחזרה" הוא קובע וגופו נדרך. התקרבתי ברכות, מניחה את ידי על פניו. "אני יודעת שאתה דואג לי, אבל זאת ההחלטה שלי בדיוק כמו שאתה החלטת להצטרף לסוכנות" ליטפתי את פניו והוא נאנח.
"את עומדת להפוך אותי לגבר מודאג במיוחד אה?" הוא שואל הם חצי חיוך ומצמיד אותי אליו. "לפחות תוכל לשים עלי עין מקרוב" קרצתי לו וצחקקתי. "אני לא מתכוון להוריד את העיניים או הידיים שלי ממך לעולם למקרה שלא הבנת את זה כבר" מייקל הניח נשיקה על שפתיי. "יש לי תנאי" הוא אומר לפתע ואני מהנהנת ומסכימה לפני שבכלל שמעתי. "אני אוהב אותך יותר מהכל ולמרות שזה הדבר האחרון שהייתי רוצה שתעשי, אני מוכן לקבל את זה, אם את תהיי מוכנה לקבל אותי" הוא אומר ואני מביטה בו בחוסר הבנה. "לא ככה חשבתי לעשות את זה, אבל אמה תומס, תתחתני איתי?" המילים יצאו מפיו וליבי עצר. הבטתי בו המומה כשדמעות החלו למלא את עיניי. "אין משהו שהייתי רוצה יותר, כן מיליון פעם" צעקתי וריסקתי את שפתיי על שפתיו באושר בלא חשבתי שאוכל להכיל. כל הדרך הקשה ומלאת המהמורות בסוף הובילה אותי להיות יותר מאושרת משהייתי יכולה לדמיין. במבט לאחור אני מבינה שלא הייתי צריכה לנסות לכתוב סוף טוב או רע לסיפור שלנו, אלה להבין שזאת הייתה רק ההקדמה ושהסיפור שלנו מתחיל כאן...
*************
פרק אחרון לספר אחרי לא מעט זמן שאני כותבת אותו.
תודה לכל מי שקרא ועל התגובות המדהימות שלכם שמזכירות לי כל פעם מחדש כמה אני אוהבת לכתוב ❤️
לכל מי שמעוניין לקרוא ספרים נוספים שלי כמובן מוזמן להיכנס אלי, יש לי כמה ספרים גמורים ועוד אחד שעדיין בכתיבה כרגע.
מקווה שנהניתם ❤️🙏🏻
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
