כשפקחתי את עיניי הבוקר חשבתי שהדבר הכי מסעיר שיכול לקרות לי היום הוא בוחן פתע בספרות או ריב עם פול, מעולם לא חלמתי שחיי ישתנו כך, מעולם לא העלתי על דעתי שחלק כל כך גדול בחיי יתגלה כשקר וששום דבר לא יראה אותו הדבר יותר.
קול עמום התחיל להתחזק, צורם באוזניי ומכריח אותי לפקוח את עיניי. "אמה, קומי כבר ותשתיקי את השעון הזה" קולה של אמי נשמע מהמטבח, גורם לי להבין שלקח לי יותר מידי זמן להתעורר מצלצול השעון המעורר. "אין צליל שאני שונאת יותר מזה" מלמלתי לעצמי כשאני מגששת אחר הטלפון שלי ומכבה את השעון המעורר.
שפשפתי את עיניי, מורידה מעלי את השמיכה ומתנדנדת אל חדר האמבטיה. צחצחתי את שיניי, מזיזה מעיניי את שיערי המבולגן ולאחר מכן שוטפת את פניי. המים הקרים בהחלט עשו את עבודתם והעירו אותי, מאפשרים לי ללכת אל הארון שלי ולהוציא את הג'ינס המשופשף שלי, חולצת הוי הלבנה שלי וג'קט העור השחור שלי. לאחר שכבר הייתי לבושה התפניתי לטפל בשיערי הסורר, מסרקת אותו ומשאירה אותו פזור בגלים. לקחתי את הרימל שלי, מדגיש את עיניי הענבר הזהובות שלי ואת השפתון השקוף שלי, מחייה מעט את שפתיי התפוחות וסוף כל סוף נראיתי כמו עצמי שוב.
נעלתי את נעליי הטרקטור השחורות שלי, הבטתי פעם נוספת במראה, מרוצה מהמראה הסופי, חוטפת את תיק הגב שלי ויורדת למטה. "אני כל כך מאחרת" קראתי כשאני פוסעת אל המטבח. "תלמדי לקום מהשעון המעורר שלך" אמי העירה וזכתה להרמת גבה מצידי. "עכשיו 8:35 אם אני לא טועה גם את מאחרת" צחקקתי, מניחה נשיקה על לחיה והסתובבתי ללכת. "אני הולכת לפול אחרי הלימודים" צעקתי מפתח הדלת. "אל תחזרי מאוחר מידי" היא החזירה ולאחר מכן סגרתי את הדלת ומיהרתי אל תחנת האוטובוס.
כמו ברוב הפעמים איחרתי ופספסתי מחצית מהשיעור הראשון, המורה נזף בי וכך התחיל עוד יום רגיל בחיי, לפחות זה מה שחשבתי. "את בחיים לא תגיעי בזמן?" מארי, אחת מחברותיי הטובות ביותר שאלה בגיחוך בזמן שסגרתי את דלת הלוקר שלי. "זה בחיים לא יקרה" שריל צחקקה ולפתה את ידי. שריל ומארי הן החברות הכי טובות שלי, בבית הספר ובכלל, יש לי חברות נוספות אך לא טובות כמוהן, אנחנו יחד מכיתה א' ומעולם לא נפרדנו, גם לא כאן, בשנתנו האחרונה בתיכון.
"אני פשוט לא שומעת את השעון כשאני ישנה" תירצתי ומשכתי בכתפיי. "את לא שומעת כלום כשאת ישנה" מארי אמרה והן פרצו בצחוק. הלכנו אל הקפטריה אל השולחן הקבוע שלנו, קונור ופול כבר ישבו שם, מדברים כנראה על פוטבול ולא ממש מתעסקים באוכל שלהם. "שלום בחורים" שריל הצהירה כשהתיישבנו בשולחן ופול הסית את מבטו אליי, נושק לשפתיי קלות ומחבק את מותני. "התגעגעתי אלייך" הוא לחש באוזני וחיוך ביישני טיפס על שפתיי.
אני ופול הכרנו בכיתה י', בתחילת התיכון והיינו חברים טובים עד שבשנה שעברה ערב אחד פתאום התחלנו להביט אחד בשני בצורה שונה, התחלנו לצאת ומאז אנחנו יחד כבר קרוב לשנה, ובכל זאת אני עדיין מתביישת כשהוא מפגין את אהבתו אלי בפומבי.
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
