"זאת הסוכנת דיוויס, היא תצטרף אלינו ותחליף את הסוכן מרטין" מייקל אמר, גורם לי לעקם את אפי כשאני מבינה שהיא מחליפה את דייב והולכת להיות איתי ועם מייקל בבית סגור. "אני לא זוכרת שהסכמתי ללכת" רטנתי, יודעת שהם גילו משהו ומתכוונים לטפל בו לבדם. "אני לא זוכר שמישהו שאל" מייקל ענה, פותח את הדלת ומסמן לי לצאת. "אמה אם לא תצאי לבד אני אקח אותך בכוח" הוא אמר בשקט כשלא זזתי ממקומי. רציתי להתמרד ולא ללכת, אך כשהוא התחיל לצעוד לכיווני הבנתי שהוא רציני והתחלתי לזוז לבדי.
"בסדר!" התחמקתי, בורחת החוצה, עדיין בשמלת הנשף שלי וכנראה שגם איפור שכבר לא החמיא לפניי. "אתה יכול להביא את הרכב, אני איתה" הסוכנת דיוויס אמרה כשיצאנו אל האוויר הפתוח. נראה שמייל התלבט כמה שניות, אך לבסוף הנהן והלך. "מה השם?" שאלתי בהרמת גבה והיא הסתכלה עלי בחיוך מתנשא. "את יכולה לקרוא לי הסוכנת דיוויס" היא אמרה ועיניי התגלגלו באופן אוטומטי. "טוב זה לא שאצטרך לקרוא לך יותר מידי, מייקל גם ככה לא ייתן לי לזוז בלעדיו" משכתי בכתפיי, מקווה שהבהרתי לה את עמדתי. "איך קראת לו?" היא נעצרה והחיוך ירד מפניה. "בשם שלו, נראה שמרוב שהרגילו אתכם לקרוא אחד לשני בשם משפחה שכחתם שיש לכם שם פרטי" עניתי בזלזול, אך היא עדיין הייתה נראית המומה ומבולבלת.
רציתי לשאול מה כל כך מפתיע, אך מייקל בדיוק הופיע עם ג'יפ שחור בעל חלונות שחורים. התקדמתי לכיוון הרכב, פותחת את הדלת ומתכוונת להתיישב ליד מייקל, אך נקטעת כשהסוכנת נעמדת מולי. "ילדים יושבים מאחור" היא הביטה בי ברשעות ונכנסה פנימה. אם הייתי יכולה למשוך אותה מהשיער החוצה הייתי עושה את זה, אבל כנראה שהיא הרבה יותר חזקה ממני אז זה לא ממש יעבוד. בלית ברירה נכנסתי לחלק האחורי, מביטה במייקל דרך המראה ומשלבת את ידיי על חזי כמו ילדה קטנה שלא קיבלה את הממתק שביקשה.
"קחי" הוא נעצר, מעביר לי בקבוק מים. לקחתי אותו מידו בחוסר רצון, נהנית ממבטה המבולבל של הסוכנת. לא אכפת לי כמה אנחנו כועסים אחד על השני עכשיו, אני לא אהיה מסוגלת לראות אותה מתקרבת אליו. הנסיעה התחילה ושקט שרר במכונית, המתח בינינו הורגש ללא מילים והיה ברור שבבית שנגיע אליו יהיה יותר גרוע. העייפות החלה לנקר בי עם כל דקה שבה נסענו בחושך המוחלט והמכות שקיבלתי במהלך המרדף בנשף התחילו להכאיב לי. הנחתי את ראשי על החלון, מודעת למבטיו של מייקל לאורך כל נסיעה, עד שהעייפות גברה עליי ושקעתי בשינה.
"אמה, הגענו" קולו של מייקל העיר אותי משנתי, גורם לי לזוז באי נוחות ולכל חלק בגופי לצעוק בכאב. "את בסדר?" הוא נדרך בדאגה, מניח את יד אחת על מותניי ויד אחת על פניי. "אני בסדר, זוז" דחפתי אותו ממני, יוצאת מהרכב ומסתכלת סביבי. אוקי, זה לא מה שציפיתי לראות. שכונת פרוורים שקטה עם בתים בעלי קומה אחת או שתיים ודשא ירוק. הכל היה נראה רגוע ורגיל לגמרי, לא דומה לבניין אליו מייקל לקח אותי בפעם הקודמת.
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
