שפתיו עוטפות אותי בחום מתוק ומחשבותיי מתפוגגות כשהתחושה של ידיו על גופי מבעירה כל חלק בגופי. כל רגע בנשיקה הזאת חיזק את מה שהרגשתי, מוכיח לי שזה לא דבר שחוויתי בעבר וזאת רק ההתחלה.
התנתקנו לאחר כמה שניות, עדיין קרובים, מבולבלים ונואשים לעוד מהתחושה הממכרת הזאת. ריד היה הראשון לנתק את עיניו ממני, לוקח צעד לאחור ומוריד את ידיו ממני. לא הספקתי לעכל את העובדה שריד נישק אותי לפניי שניות ספורות ובהחלט לא להבין מדוע הוא מתרחק במהירות כזאת. "אנחנו צריכים לחזור. תיכנסי לרכב" הוא מורה לי, מפתיע אותי לגמרי בתגובה האחרונה שחשבתי לקבל ברגע הזה. "מה? אתה מתכוון פשוט להתעלם ממה שקרה פה עכשיו?" שאלתי בחוסר הבנה, עוקבת אחריו אל הרכב ונעצרת כשהוא מסתובב במהירות וגורם לי להתנגש בו.
לקחתי צעד לאחור, מביטה בפניו ומחפשת בעיניו סימן כלשהו שיוכיח לי שהנשיקה הזאת גרמה לו להרגיש משהו. "שנינו נתעלם מזה. אנחנו נמשיך במשימה כרגיל ונשכח שהרגע הזה קרה" ריד קובע באכזריות, מותיר אותי פגועה יותר ממה שהייתי קודם. "אז למה עשית את זה בכלל?" רטנתי, מאגרפת את ידיי וחשה בדקירה החדה בליבי. ידעתי שהוא קר ואדיש, אך לא ידעתי שהוא יכול להיות אכזרי.
"עשיתי את זה כי הייתי צריך את זה אמה, בשבילי. אבל זה כל מה שיכול לקרות ולא מעבר, את מבינה את זה? אני צריך שתשכחי מזה ומכל מה שאת מרגישה כלפיי ותתמקדי בתוכנית. אני יודע שזה קשה ואת חושבת שאת לא מסוגלת להמשיך, אבל את כן" הוא לוחש בנשימה אחת ומטלטל את נפשי. אם הוא עשה את זה בשבילו זה אומר שהוא רצה את זה, אך באותה נשימה הוא כבר הספיק להגיד לי שהנשיקה הזאת היא כל מה שיכול לקרות בינינו ושאני צריכה לשכוח ממה שאני מרגישה. איך הוא יכול לבקש דבר כזה בכלל?
"אם רצית שאני אשכח מה שאני מרגישה הדבר האחרון שהיית צריך לעשות זה לנשק אותי!" טענתי, סוערת מבפנים אך משתדלת לא לעורר מהומה, אנחנו עדיין נמצאים באמצע הרחוב. "אם לא היית אומרת מה את מרגישה, אולי הייתי עוצר את עצמי" הוא ענה בכעס, מפיל את האשמה עלי, שוב. כל מה שהוא אומר גורם לי לרצות לנשק אותו ולסתור לו בו זמנית. העובדה שהרגשות שלי עוררו בו משהו חיזקה את הכמיהה אליו, אך זה שהוא מאשים אותי בתגובתו מכעיס אותי כל כך.
"לא ייאמן" מלמלתי בכעס. "אין לנו זמן להתעסק בזה, אמה" הוא נאנח, מנסה להתעשת ולהחזיר לעצמו את השליטה. "לא שיניתי את דעתי. אני עדיין לא מסוגלת לעשות את זה יותר" עניתי, מבינה שנושא הנשיקה רק מכעיס אותי יותר ומשנה את הנושא. "אני האחרון לתמוך ברעיון הטיפשי שלך, אבל אנחנו בתוך זה ואין הרבה אפשרויות כרגע. אני אעשה את העבודה שלי ואת תעשי את שלך" ריד מסביר ומספיק להכעיס אותי פעם נוספת כשהוא קורא לרעיון שלי, התוכנית שהסי אי איי הסכימו לבצע, טיפשי.
ידעתי גם שהוא צודק. אין לנו הרבה אפשרויות ואי אפשר לחזור בעצמנו ולברוח. "ומה העבודה שלי בדיוק?" שאלתי, לא בטוחה שיש לי תפקיד כלשהו בעינוי המתמשך הזה למעט הקורבן. "להיות חזקה, להמשיך להסתכל קדימה ולא לוותר בכל פעם שאת נתקלת בקושי. אל תטרחי להגיד כמה זה קשה או שאת לא מסוגלת, כי אני יודע ואת כן מסוגלת" ריד מתקרב אלי, נחוש בדעתו לשכנע אותי להמשיך בתוכנית, אך הפעם אני זאת שמתרחקת. הוא צודק בכל מילה שלו, כרגיל. אבל אם זה כל מה שהוא יכול ורוצה להעניק לי, אני לא יכולה להישאר קרובה אליו כך. הוא פגע בי, נטע בי תקוות שווא וניפץ אותן ללא כל חרטה. זאת אולי לא הפעם ראשונה או אחרונה שאשבר בתקופה הזאת, אך ריד לא יכול להיות זה שינחם אותי, אני לא אוכל לשאת את זה ובטח שלא לשכוח את רגשותיי כך.
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
