"כלום" אני מתאפסת ומחייכת אליו בחזרה. אולי עדיף לשמור את ההודעה הזאת לעצמי. מייקל לא חושב כמו שצריך כרגע ואני לא יכולה לתת לו להרוס את התוכנית לתפוס את אלו שמאיימי על חיי יקיריי. "אמה, את שקרנית גרועה" הוא עונה ומתרומם מעט כדי להביט בי. אני מאבדת את ריכוזי לרגע כשפלג גופו העליון נחשף בפניי. כמה יפה הוא, עם שיער שחור ומבולגן עיניים כחולות כמו האוקיינוס וחיוך מהפנט שמיועד רק לי.
"אמה?" הוא שואל בבלבול ומוציא אותי מהלופ בו שקעתי. "אה, כן. אממ.. פול שלח כמה הודעות" אני מתרצת וגבותיו מתחברות בכעס. "מה הבעיה של הילד המזויין הזה? אם הוא ימשיך ככה אני אתערב" הוא רוטן ואני נאנחת. כאילו אין לי מספיק צרות בחיים, עכשיו אני גם צריכה לוודא שמייקל לא יהרוג את פול.
"לא אכפת לי מה יש לו להגיד, אתה היחיד שמעניין אותי" אני זורקת את הטלפון ליד מיטתי רוכנת אל שפתיו. "יש לך מזל שאת כל כך מתוקה" הוא לוחש אל שפתיי ומושך אותי מטה, אל הסדינים. "ההורים שלי ישמעו אותנו" אני לוחשת והוא מתעלם לחלוטין מדבריי.
"אמה מותק?" קולה של אימי נשמע מחוץ לדלת ואנחנו עוצרים. "תעני לה" מייקל לוחש לאחר שדפיקה נוספת נשמעת על הדלת. "כן אמא?" אני שואלת בקול הכי תמים שאני מצליחה לגייס. "תישארי בבית היום ותנוחי, בסדר? אולי אפילו תקחי לך כמה ימים בבית ואם תרצי אני ואבא נישאר איתך" היא אומרת מבעד לדלת, לא מנסה להיכנס יותר לאחר שהבינה שהיא נעולה. "אני אשאר רק היום אמא, זה בסדר. אני אנוח, אל תדאגי" עניתי עם חיוך קטן שהיא לא יכולה לראות. "בסדר מתוקה שלי. השארתי לך בסלון משחה לכוויות. אם את צריכה משהו נוסף תגידי לי" אמי קוראת ואני מודה לה לפני שהיא הולכת. לא ראיתי אותה ואת אבי כמו שצריך כבר כמה ימים. נראה שכל הטירוף הזה והעובדה שאני ומייקל מסתירים את מערכת היחסים שלנו הרחיק אותי מהם.
"אל תדאגי, אנחנו נשמור עליהם" הוא אומר לפתע ומלטף את פניי. "אם משהו יקרה להם, אני לא יודעת מה אעשה" נשכתי את שפתי, מחזיקה את דמעותיי. "לא יקרה, אנחנו לא ניתן לזה לקרות" הוא חוזר על עצמו ומצמיד אותי אל חזהו. "אני צריך ללכת. דייב כבר כאן בחוץ, אם את צריכה משהו תקראי לו וגם לי. אני אבוא הכי מהר שאני יכול" הוא נושק לראשי ויוצא מהמיטה. "אתה הולך לסוכנות? אני שואלת והוא מהנהן לאחר שהוא מרים את מכנסיו מהרצפה. "מה בדיוק אתם עושים שם?" אני שואלת בסקרנות והוא נעצר. "אני לא יכול לספר לך, את יודעת את זה" הוא עונה ברצינות ואני מהנהנת.
לא סלחתי לאבי הרבה זמן על השקר הארור שסיפר לי כל חיי. האם אני באמת אוכל לחיות בשקר עם מייקל? ההסתתרות, פחדים. "על מה הראש היפה שלך חושב עכשיו?" הוא שואל ואני מרימה את ראשי, מבינה שכבר הספיק להתלבש בזמן ששקעתי במחשבותיי. "על המשחה שאמא שלי השאירה לי. אין לי כוח ללכת לקחת אותה מהסלון" שיקרתי, שוב. נראה שאני עושה את זה הרבה לאחרונה.
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
