פרק 20

2K 169 27
                                    




הייתי צריכה להגיד לפול שאני אוהבת אותו כדי להבין שאין לי רגשות אליו, אך כעת הוא חושב בדיוק ההפך. "סוף סוף. גם אני אוהב אותך" הוא חייך אלי, לא מחכה לפניי שהוא תופס את פניי בידיו ומנשק אותי. פקחתי את עיניי, רוצה להפסיק את זה אך חוששת לפגוע ברגשותיו. איך לקח לי כל כך הרבה זמן להבין שאני לא אוהבת אותו? לא אמרתי לו את זה כל כך הרבה זמן והוא מעולם לא דרש ממני להגיד את זה. אבל למרות שידעתי שמשהו לא מרגיש לי נכון, המשכתי כרגיל, בטוחה שאנחנו זוג מושלם ושכך אהבה צריכה להרגיש.

התנתקנו סוף סוף, פול מאושר ואני מובכת. "אני כל כך שמח שאמרת את זה. אם זה מה שאת מרגישה, אני יודעת שאף אחד אחר לא משנה" הוא מלטף את פניי וחיוך עצוב מתפרס על שפתיי. "אני מצטערת" התנצלתי, לא יודעת איך להמשיך מפה. איך אני אמורה לשבור אדם שהיה קרוב אלי כל כך? שאוהב אותי ומתרגש לשמוע שאני אוהבת אותו. אני אדם רע. כל מה שעשיתי היה כל כך שגוי. המילים האלה אולי הבהירו לי מה אני מרגישה, אך הן יצרו בעיה גדולה יותר שאני לא יודעת איך לפתור.

"אין לך על מה להצטער. אני יודע שכעסתי היום, אבל אמרת לי מה שרציתי לשמוע. אני לא כועס, אני שמח. אולי היינו צריכים לדבר על זה כדי שתביני סוף סוף מה את מרגישה כלפיי" הוא עונה ואני נושכת את שפתיי בכעס עצמי כשאני מבינה שאני לא יכולה לסתור את עצמי כעת. אני אולי לא אוהבת אותו כבן זוג, אבל פול תמיד יהיה חשוב לי.

"שנלך אליי? נוכל להיות קצת יחד כמו שהרבה זמן לא היינו" פול מלטף את ידי ואני נרתעת מעט לאחור כשאני מבינה למה הוא מתכוון. "הגעתי כדי לדבר איתך על העניין הזה, אבל אני צריכה לחזור הביתה ולנוח" תירצתי ופול הנהן בהבנה, מעט מאוכזב אך לא נותן לזה להשפיע על מצב רוחו. "אוקי, אז מתי נוכל להיות קצת לבד?" הוא שואל והאמת היא שאין לי תשובה לזה. "אני אתקשר אלייך מאוחר יותר" הנחתי את ידי על זרועו, מסמנת לו שאני מתכוונת ללכת. רציתי להסתובב ולהתרחק מהפגישה המביכה ונוראית הזאת, אך פול משך אותי אליו ונישק אותי פעם נוספת לפני שהוא נתן לי ללכת.

נפרדנו לשלום, פול שמח ומרוצה ואני כועסת ועצובה. תחושת האשמה לא עזבה אותי והכעס העצמי שהרגשתי ניקר בראשי, מאשים אותי שהשליתי אותו. מה שעשיתי לפול גרוע בהרבה ממה שריד עשה לי. יכולתי להביט על זה בחיוך ולחשוב שזה צ'אנס נוסף ליחסים בינינו או דרך להעסיק את עצמי ולשכוח מריד, אבל ידעתי שאני לא מרגישה אליו דבר ופול כל כך טוב אלי, אז איך אוכל להיות אכזרית כל כך ולהשתמש בו?

הגעתי לביתי, עולה לחדרי ומתרסקת על המיטה. העברתי שעות על גבי שעות במחשבה על מה שקרה בפגישה עם פול. אם הרגשתי רע אחרי מה שקרה עם ריד, אז עכשיו אני מרגישה נורא אפילו יותר אחרי שדיברתי עם פול. אי אפשר לומר שזה היה יום מוצלח. עצמתי את עיניי, מעדיפה לשכוח מהכל, לפחות לכמה שעות..

אהבה היא חולשהWhere stories live. Discover now