פרק 22

2K 158 32
                                    




נרתעתי לאחור, מתכוונת לברוח במקרה והאדם שמגיע באמת ירצה לפגוע בי. "מה את עושה מחוץ למיטה?" קולו של ריד נשמע מאחורי וצעקה נמלטה משפתיי. הסתובבתי להביט בו ונשפתי בהקלה. "רגע אם אתה פה, מי היה שם?" הסתובבתי בחזרה להביט בקצה המסדרון, אך לא נשאר זכר שהיה שם מישהו לפני שניות ספורות. "ראית כאן מישהו?" ריד שאל, חולף על פניי ומביט בכניסה. "שמעתי צעדים וראיתי צל, אבל אחרי שהופעת הוא נעלם" הסברתי וריד נדרך, מסמן לי להישאר במקומי והולך אל קצה המסדרון. הוא הביט סביבו, מתכופף ומרים משהו מהרצפה.

אני לא יודעת מה זה היה, אבל מפה יכולתי לראות שריד זעם כשהביט בזה. הוא חזר לכיווני, לא מראה לי על מה הביט קודם. "מה זה היה?" שאלתי. "כלום" הוא סינן מבין שפתיו, לא מנדב מידע נוסף. "זה לא היה כלום" קבעתי, שולחתי את ידי ומנסה לקחת את זה מידו, אך ללא הצלחה. "אמרתי שזה כלום" הוא רטן, אך פיסת נייר חמקה מבין אצבעותיו ונפלה על הקרקע. 'אני רואה איך אתה מביט בה. סיפור האהבה הזה יגמר בטרגדיה. תתרחק' קראתי את הפתק בהלם מוחלט, מבינה שהפתק לא נועד לי ומעכלת את המשפט המצמרר.

הרודף שלי חושב שריד מאוהב בי? אני לא יכולה לא לחשוב אם יש אמת בדבריו, אך זה לא החלק בו הייתי צריכה להתמקד. הוא אמר שזה יגמר בטרגדיה. טרגדיה, זה אומר שאני אמות בסוף. הוא מזהיר אותו להתרחק ממני כי הוא מתכוון להרוג אותי. אני לא יודעת איזה חלק הכעיס את ריד כל כך, החלק בו יש איום על חיי או החלק בו הרודף שלי מצהיר שריד מרגיש משהו כלפיי. ואם כן, הוא כועס כי זה נכון או כי זה לא נכון?

הרמתי את מבטי אל ריד, רואה איך הוא מתחמק ממבטי ומחפשת רגש כלשהו בפניו. "אל תגידי כלום. פשוט תחזרי לישון" הוא פותח את פיו, עדיין לא טורח להביט בי. "אני לא יודעת אם מה שכתוב בפתק הזה נכון או לא, אבל נראה שגם אתה לא" לחשתי לפני שעברתי על פניו וחזרתי למיטה שלי בבית החולים. ריד לא חזר לשבת לידי. הוא עמד מולי, ממרחק, מביט בי בשילוב ידיים ובוחן אותי.

עצמתי את עיניי, לא מסוגלת להירדם פעם נוספת, אך מעדיפה להתחמק ממבטו של ריד. שכבתי שם, מרגישה את נוכחותו של ריד מעלי, אך לא פוקחת את עיניי. קיוויתי שיאמר משהו, כמו קודם. שייתן לי סימן שאני לא מדמיינת שמשהו קורה בינינו או שאני היחידה שמרגישה את זה.

אצבעותיו עברו על פניי, מברישות את שיערי לאחור ומבעירות כל חלק בגופי. הרגשתי את נשימתו על פניי, מצפה למה שעומד לקרות, אך שנייה לפני שהרגשתי את מגעו, הוא התרחק, מותיר אותי בציפייה לדבר שלא יקרה. השארתי את עיניי סגורות, לא שמה לב שההירדמות המזויפת הופכת לאמתית ואני שוקעת בשינה.

אהבה היא חולשהWhere stories live. Discover now