הבטתי בשעון, מבינה שאני עומדת לאחר לאימון של פול ומוותרת על מקלחת. סגרתי את המים שריד פתח ויצאתי אל החדר, אוספת את הדברים שאני צריכה וממהרת אל תחנת האוטובוס. הגעתי אל התחנה, מסדירה מעט את נשימתי ומביטה שמאלה, מחכה שהקו שלי יגיע. לאחר כמה דקות שאני עומדת ומחכה, מסתכלת סביב בנסיון להעסיק את עצמי, כשלפתע קלטתי משהו שלא היה פה קודם. הבטתי בקיר שנמצא מולי, מעבר לכביש, אותו הקיר שאני רואה בכל בוקר בדרך לבית הספר כשהפעם התנוסס עליו 'אני פה, תסתכלי עלי' בספרי שחור. צמרמורת עברה בגופי והפחד שהצלחתי להדחיק מעט חזר לשלוט בי.
זאת לא פעם ראשונה שאני רואה גרפיטי עם כיתוב מאיים, אבל הקיר הזה ריק כבר שנים, מעולם לא ראיתי עליו כיתוב או גרפיטי משום סוג וקשה לי להתעלם מהעובדה שאני מביטה בקיר הזה בכל יום ומי שרודף אחרי יודע את זה. ועדיין, מה אם זה באמת סתם צירוף מקרים? אולי בגלל שאני יודעת שרודפים אחרי, כל דבר נראה לי חשוד ומאיים.
אני משתגעת ממחשבות, מנסה להחליט אם להאמין שצירופי מקרים עדיין קיימים או לחשוד בכל דבר. ריד אמר לי להתנהג כרגיל, אולי אני פשוט צריכה להקשיב לו ולהתעלם מהמשפט הזה. "האוטובוס שלך" קולו של ריד הדהד בראשי. הרמתי את מבטי, רואה את האוטובוס שחיכיתי לו וממהרת לעלות. אני מניחה שהאוזנייה הזאת שימושית יותר ממה שחשבתי, אם כי אני מופתעת שריד השתמש בה כדי לעזור לי לא לפספס את האוטובוס.
הגעתי אל בית הספר, הולכת אל המגרש ומתיישבת על אחד הספסלים, מקווה שפול יראה שהגעתי. "כבר חשבתי שלא תגיעי" מארי אמרה כשהתיישבה לידי. אפילו לא ראיתי אותה באה, אני חייבת להפסיק לחשוב כל כך הרבה, אני לא שמה לב למה שקורה סביבי. "האוטובוס איחר" תירצתי והיא משכה בכתפייה. "פול הסתכל לכאן רוב האימון. הוא חיפש אותך" היא אומרת וגורמת לי להרגיש אשמה שוב. אני חברה איומה לאחרונה, אבל הפעם זאת הייתה אשמתו של ריד.
"אני מקווה שהוא לא יכעס" הבטתי בה, רואה שהיא מגלגלת את עיניה. "הוא אף פעם לא כועס עלייך" היא גיחכה וחיוך קטן עלה על שפתיי, הוא באמת אף פעם לא כועס עלי. "עכשיו למשהו יותר חשוב, מה אנחנו לובשות למסיבה הערב?" היא שאלה בחיוך מגרה, מבהירה שהיא רוצה להראות סקסית הערב, מה שלא קשה בהתחשב בגזרה המושלמת שלה.
"מסיבה?" שאלתי, לא זוכרת שתכננו ללכת לאחת. "את בטח צוחקת עלי. המסיבה של רוג'ר! זאת הולכת להיות אחת המסיבות הטובות של השנה, איך שכחת?" היא שואלת המומה ואני משפשפת את ראשי כשאני נזכרת. שכחתי מזה לגמרי, אני לא מאמינה שזה הערב ואני צריכה ללכת בזמן שהמצב כזה. "אני מקווה שאת לא עומדת להבריז כי רוג'ר חבר טוב של פול, הוא לא ייתן לך להתחמק" היא מבהירה ואני נאנחת כשאני מבינה שאני חייבת להגיע.
"את ממש מוזרה לאחרונה, שוכחת דברים, מתחמקת" היא מציינת ואני מישרת אליה מבט. "אני פשוט קצת עייפה, לא ישנתי כמו שצריך בימים האחרונים" מיהרתי להגיד, מנחמת את עצמי שזה לא ממש שקר. "זה מסביר את העיגולים השחורים שמתחת לעיניים שלך" היא מצביעה על פניי ואני דוחפת אותה בעדינות, צוחקת יחד איתה על המראה העייף שלי.
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
