"אמה, תתעוררי" לחישות עמומות חדרו אל אוזניי. "היא בסדר?" הקול התחיל להתבהר, זה היה פול. פקחתי את עיניי באיטיות, מביטה סביבי ולא מבינה האם אני עדיין חולמת. פול החזיק בידי ומאחוריו עמד לא אחר מאשר ריד. "כן, היא רק צריכה לנוח קצת ולשתות הרבה" קול נוסף מופיע ואני מסתובבת להביט באחות שטיפלה ברגלי אתמול.
"מה קורה פה?" אני שואלת בהיסוס, לא בטוחה האם חלמתי קודם או האם אני חולמת ברגע זה. "התעלפת במסדרון" פול עונה ואני מכווצת את גבותיי בבלבול. במסדרון? אולי באמת חלמתי את זה. אבל מה ריד עושה כאן? "אני לא מבינה" מלמלתי, מתיישבת ומשפשפת את פניי עם ידי. "קבענו אימון, את לא זוכרת?" ריד ספק שואל ספק קובע. "כן, אני זוכרת" שיקרתי, מבינה שצריך להסביר את העובדה שריד כאן. "לא ענית לטלפון, אז נכנסתי לחפש אותך ומצאתי אותך שרועה על הרצפה" ריד מסביר ואני מהנהנת בהבנה.
"אני חושב שהאימון בוטל להיום. היא צריכה לנוח" פול הודיע לריד. "היא יכולה לנוח אחרי האימון" ריד ענה בתקיפות, לא מייחס חשיבות לפול או אלי. "אולי נמשיך את זה בחוץ?" הצעתי, מעבירה את מבטי אל האחות שעמדה ובחנה אותנו. "תני לי לעזור" פול ניגש אלי, עוזר לי לעמוד ומוודא שאני יכולה ללכת. "אני בסדר" לחשתי, מעבירה את מבטי בינו לבין ריד הכועס.
יצאנו מחדר האחות, משוטטים במסדרון בשקט עד שפול קוטע אותו. "אני אקח אותך" "אין בזה צורך" ריד עונה לו במקומי ואני בולעת את רוקי בכבדות, לא בטוחה עם מי אני אמורה ללכת. "אין בך צורך" פול תוקף ומסתובב אל ריד באיום. "מספיק!" אני קוראת ונעמדת בין שניהם. "למה את מגנה עליו?" פול שואל בכעס ואני נאנחת בייאוש. "אני לא מגנה על אף אחד" רטנתי, לא מבינה למה פול החליט לפתוח את הוויכוח הזה דווקא עכשיו.
"אז בואי נלך" הוא אמר, תופס בזרועי, בדיוק היכן שנמצא החתך שלי. עיוויתי את פניי בכאב, פותחת את פי כדי לעצור אותו, אך ריד התערב, דוחף אותו הרחק ממני. "מה אתה עושה?" צעקתי בהלם מוחלט כשהבטתי בפול על הרצפה. "תחשוב פעמיים לפני שאתה נוגע בה" ריד ירק בכעס ופי נפער בחוסר אמון. "הוא לא התכוון" לחשתי, מסתובבת להביט בעיניו הסוערות. ניסיתי לפענח מדוע הוא מביט בפול ככה, בזעם הזה ולמה הוא הגיב בצורה הזאת. הוא הראשון שצריך לשלוט בעצמו במצבים כאלה.
פול נעמד על רגליו, מביט בי ולאחר מכן בריד, שוקל אם להכות אותו או לא. "פול" הזהרתי, מניחה את ידי על חזהו ועוצרת אותו. זה לא קרב הוגן מול ריד, אני לא יכולה לתת לו לפגוע בעצמו כך. "מי אתה שתגיד לי מתי או איך לגעת בחברה שלי?!" פול קרא בכעס, מתעלם ממני לגמרי. פול אף פעם לא הגיב בצורה הזאת, לפחות לא ליידי. "תנסה לעשות את זה שוב ותגלה" ריד מגיב בביטחון וגורם לי לכעוס אפילו יותר. למה הוא עושה את זה? הוא אמור לשלוט בעצמו ולהרגיע את המצב, לא להילחם בפול.
"מה קורה כאן?" דייב הופיע, מפריד בין שניהם ומביט בריד בשאלה. "לא קורה כאן כלום מר ג'ונסון" פול עונה ומנסה להשתלט על כעסו. ריד לא אמר או עשה דבר, רק המשיך לעמוד במקומו עם אותו המבט הזועם. "מי אתה בדיוק?" דייב שאל את ריד, כנראה מנסה לאפס אותו. "המאמן האישי של אמה" הוא מסביר בעל כורחו ודייב מהנהן. "אנחנו בדיוק עמדנו ללכת, מר ג'ונסון" אני מתערבת בניסיון להרחיק את פול וריד אחד מהשני.
YOU ARE READING
אהבה היא חולשה
Romanceהייתי בטוחה שחיי היו מושלמים, אך זה היה לפני שהכרתי אותו. חשבתי שהכל השתנה כשגיליתי שאדם מסתורי החל לרדוף אחרי ולאיים על חיי, אך עולמי התהפך כשגבר קר, ציני וחסר רגשות נבחר לשמור על חיי במטרה לתפוס את הרודף שלי. אך התאהבתי בסוכן הקר שהמשימה הייתה הכ...
