חמש עשרה דקות [1]

אנדריאה 10

נכנסתי לחדרי והתיישבתי בקצה מיטתי.
תחבתי את ידי לתוך כיסי ושלפתי את הפאלפון שלי בשביל לשלוח  לג'ו הודעה. אבל נזכרתי שגם היא חושבת כך, ורק תחזק את הדעה של מאמא.

נשכבתי על המיטה ונאנחתי בייאוש. ניסיתי שלא לחשוב על מה שקרה, אז העברתי את מחשבותיי לגבי העבודה שאני רוצה לעבוד בה, העתיד שלי.
אני לא רוצה להתעכב עם זה, אני מרגישה מוכנה.
וכמובן שלפני שהתחלתי ללמוד חשבתי מה באלי. אבל כל הזמן זה השתנה ולבסוף חשבתי על מה שרציתי מההתחלה, רציתי לעבוד בתפקיד מסוים בהייטק. תמיד נדלקתי על תפקידים בהייטק.
מאמא אומרת שיש לי הכל כדאי להתקבל לתפקיד בהייטק. ביטחון בעבודה, סבלנות, סקרנות, נחישות, להתעסק במחשבים, ושיש לי השכלה. יתר על כך, יש לי ניסיון רב, הרי סיימתי ארבע שנות לימוד בתואר בהנדסת תעשייה וניהול. והחלום שלי אם אני אתקבל לתפקיד בהייטק אני אעשה הכל כדאי לקבל קידום
במנהל פרויקט מפיתוח – הנדסה וחומרה.
אבל מי יודע? אולי אתאהב בתפקיד שאקבל ולא ארצה את הקידום.
אימא שלי אמרה, "אם זה מה שמלהיב אותך לכי על זה. מפני שאם יש משהו שלא מלהיב אותך, את תסבלי בתפקיד ולא תחזיקי מעמד הרבה זמן." היא אמרה בכנות.
ומנהלת פרויקט חומרה מלהיב אותי מאוד.

המחשבה הזאת הכניסה בי אדרנלין ובמהירות קמתי למחשב לחפש משרדי הייטק באינטרנט. היה חשוב לי לחפש את ההכי טוב.
כי למה לא?
היו כל כך הרבה, MrSm, ברודקום, צ'ק פוינט ועוד.
ברובם דרושים עובדים. כרגע אני לא בלחץ אבל ברגע שאשלח את קורות החיים שלי הלחץ יגיע והוא יצטבר כשאקבל תשובה.

שעה וחצי אני מול המחשב והעיניים שלי כבר נעצמות מעצמן.
הדבר הזה נורא חשוב לי המקום עבודה לעתיד שלי-אם אתקבל אבל אני מאמינה שכן התואר נותן יתרון- בחרתי בשתי חברות ושלחתי להם את קורות החיים שלי, אחד לתפקיד הנדסה מכנית בMrSm ' והשני לתפקיד 'בארגוס' אבטחת סייבר.
נתפלל לתשובות חיוביות.

הלכתי להתקלח והתארגנתי לשינה, אבל לא לפני שירדתי לאימא שלי. אני לא אוכל להירדם כשאני בריב עם אימי.
היא בסך הכל דואגת לי כמו כל אימא ואני צריכה להעריך כל מילה שלה. כי זו אימא.
היא רוצה אך ורק לטובתי. אני מזכירה לעצמי.

"מאמא?"
אני מוצאת אותה יושבת רגל כל רגל בספה בסלון, קוראת ספר היסטורי, הז'אנר האהוב עליה. היא תמיד ערה עד השעות המאוחרות.
היא הרימה את ראשה כששמעה את קולי. "כן מתוקה."
"אוכל לשבת לידך ולדבר?"
"בואי.״ היא תפחה על המקום לידה.
"מאמא... אני מצטערת. לא הייתי צריכה לכעוס עלייך ובטח שלא לעזוב באמצע שיחה איתך. אני מבינה את הכוונות הטובות שלך פשוט," שיחקתי עם הבד של הקרדיגן של אימי כמו ילדה קטנה, "התרגזתי על המילים שאמרת." התוודתי.
"אוי מתוקה שלי..." היא קירבה אותי אליה וליטפה את ראשי.
"הכל טוב. אני רק שמה לך מראה מול הפנים וכנה איתך, אבל אנחנו לא נפתח את זה כרגע שוב. אני סולחת לך מותק." היא אמרה ונישקה את קודקודי.
חיוך עלה לשפתיי.
אני אוהבת את אימא שלי ובשבילה אני אעשה הכל.

לאחר כמה שניות של שתיקה נזכרתי.
הרמתי את ראשי בשביל להביט בה. "אה ואימא? שלחתי קורות חיים לשתי חברות הייטק."
היא פתחה את עינייה בהפתעה, "קיבלת תשובה?"
"לא, רק עכשיו שלחתי."
"אז אמור לקחת כמה שבועות, במקרה הטוב. עד שיחזרו אלייך לגבי ראיון."
סיפרתי לה על שתי החברות ששלחתי להם ולתפקיד שביקשתי.
"את מודעת לזה שחברת MrSm היא בין החברות הכי מבוקשות בעיר."
"כן אני יודעת אני מנסה את מזלי ומנסה להיות בהכי טוב."
"אבל אני מאמינה שיקבלו אותך״. היא הרימה לי. ״יש בך הכל, ולא רק השכלה יש לך גם אופי טוב שזה נורא חשוב! בעיקר להייטק, וכשזה מגיע לעבודה כמו שאני מכירה אותך את רצינית במאה אחוז. ותזכרי אם לא תתקבלי זה בסדר, אולי זה לא המקום בשבילך? בסופו של דבר תמצאי את המקום שאליו את שייכת.״
כשהעבודה חשובה לי וכשיש לי מטרה אני הולכת איתה עד הסוף. כמו שמאמא לימדה אותי.
אני רוצה עבודה כשאני אעבוד שמה אני ארגיש שעשיתי משהו משמעותי בשביל האחר, אפילו בדבר הכי קטן.
חולמת לפתח דברים שיעלו לאחרים חיוך על הפנים.