חמש עשרה דקות [1]

אנדיראה 53

בנות! נמחק לי פרק שלם שלקח לי מלא מלא זמן! (פרק 54)
אם מישהי יודעת איך משחזרים פרק שנמחק ולא הועלה עדיין אני אשמח מאוד מאוד😩🙏 כתבתי אותו ממזמן... אז אני לא זוכרת הרבה...זה היה פרק עם סיטואציה מהעבר של אן ועל אח שלה
:( והוא די חשוב ואני שכחתי אותו (כמובן) 🤦‍♀️
ואם לא אשמח לניחומים 😂❤️
אבל כרגע תהנו מהפרק❣️

אני וגו עזרנו לגסטון לארגן את ההלוויה.
לאחר מכן דיברנו קצת ואנשים קרובים הגיעו וניחמו את משפחתו של גסטון.
אני צועדת אל הרכב ומחייגת לניק. אך אני שוב נתקעת בקיר.
״אח..״ אני מועדת לאחור אך יד אוחזת בגבי התחתון.
״אני מתחיל לחשוד שאת עושה את זה בכוונה.״
אמרתי שהוא נראה כמו אליל? כי הוא נראה כמו אליל.
״אני כבר יודעת שאתה עושה זאת בכוונה.״ צמצמתי לעברו עיניים.
״אז את אומרת שאת לא מתנגשת בי בכוונה וזה בטעות?״
אצבעותיו עוברות בשיערי והוא מעביר אותם מעל שפתיו, שואף את הריח ומענג.
אני שולחת לו חיוך.
״כן, אני לא שמה לב.״
״וזה לא בגלל שאת רוצה להרגיש את גופי צמוד לגופך?״
אני תמיד רוצה.
״לא...״
״את לא?״ הוא מצמיד אותי אליו ומתכחך בי.
אני מצמידה את הלחיי שלי לחזהו ומתענגת ״ אנחנו בהלוויה.״
״היא לא התחילה...״ אני משחחרת גניחה קטנה מפי.
״שקרנית...״
״מה? אני לא משקרת?״ אצבעותיו מפרידות בין גופינו כשהוא מעביר את אצבעותיו בגומי של החצאית.
״את כן רוצה להרגיש את גופי.״
״ניק...״ אני מאגרפת את ידיי על חולצתו. ״אנחנו בהלוויה ואני במחזור.״
הוא מעלה את אצבעותיו חזרה משרטט קווים דמיוניים בבטני עובר לחזי ולאחר מכן לצווארי ועוצר בסנטר שלי, מרים את ראשי, מגרה את שפתיי בשפתיו העבות, ״איך את? הבטן שלך?״ אני מודה לגלולות שבשנים האחרונות קיצרו לי את המחזור.
״יותר טוב, אני חושבת שבשלישי זה יסתיים.״ או לפני.
אני עולה על קצות אצבעותיי, לנשק אותו אך הוא מרחיק את ראשו.
״אנחנו בהלוויה.״ הוא מחייך חיוך מתנשא.
אני נושכת את שפתיי התחתונות בחוזקה ״בסדר... אבל אפשר נשיקה...״ אני שוב עולה על קצות אצבעותיי לעברו.
״אבל אני במחזור.״ אני טופחת בשובבות על חזהו.
לא מצליחה להחניק צוחק וצוחקת ״דביל.״ סיננתי וסובבתי את ראשי להביט באנשים שלובשים בשחור.
״בואי הינה, יפהפייה.״ הוא אוחז במרפק כף ידי ומצמיד אותי אליו.
מפגיש בין שפתניו ואני מחייכת באמצע הנשיקה.
״חייכת.״
״חייכתי.״
״אני אוהב את זה.״
״אתה מתרגש?״
״להלוויה?״ הוא שואל בבילבול.
״לא..״ אני צוחקת ״ליום שני.״
״הו.״ הוא מעביר את שיערי הצידה וקובר את ראשו בעיקול צווארי, ״מאוד.״
״אני גם,״ אני מעבירה את אצבעותיי בשיערו ונהנת מההרגשה של שפתיו מלטפות את עורי. ״אני חוששת קצת מהאנשים שיהיו. אני צריכה שתישאר לצידי, בסדר?״
״את לא צריכה לבקש, אשאר לצידך בכל מצב, אל תחששי.״
״יופי.״ הוא מתנתק ממני ומבליט את הגומה שלו,
״יופי.״
״ולמה אתה מתנגש בי כל הזמן?״
הוא צוחק ומניח את ידיו על צידי פניי ״זו את מתנגשת בי.״
״כן, אבל-״ אני מחקה את תנועותיו ומניחה את ידיי על צידי פניו ״אבל אתה לא זז, ויוצא מצב שאני מתנגשת בך.״
״נכון.״
״למה?״ שאלתי
״מה למה?״
״למה אתה לא זז?״
״אני אוהב זה.״
״למה?״
״כי אני אוהב שהגוף שלך מתנגש בגוף שלי. אני אוהב כשאת מכווצת את פניך ומופתעת לראות אותי. ואת צריכה להרים את הראש היפה שלך גבוהה,״ הוא מרים את ראשי, ״ולראות מי מלפנייך.״
״נכון, אבל אני במחשבות של עצמי,ואני חושבת כשאני מורידה ראש.״
״נשיקה תמורת המחשבות.״
״נשיקות?״
״נשיקות.״
הוא רוכן לעברי אך אני מתרחקת. חיוך זחוח על פניי.
״אנחנו בהלוויה.״ התגרתי.
הוא מושך את חולצתי ואני מועדת לעברו, משתתקת מבהלה.
״אני לא רואה את זה כסיבה לא לנשק אותך.״