חמש עשרה דקות [1]

ניקולאס 54

זה הפרק שנמחק לי וזה צרך ממני לשנות אותו לגמרי...
אני לא מרוצה ממנו כמו שהייתי בהתחלה
אבל אני אלמד לפעם הבאה לשים יותר לב.
מקווה שתאהבו את הפרק❣️
מי שרוצה לקרוא מהפרק הקודם לריענון מוזמנת💓

״ראית את זה?״ מביט בעקבותיה שנעלמו.
״אני מקווה, תודה גינגית.״ לו אמר לפאלפון וחזר אליי ״כן, ניק. ראיתי כמה אתה טיפש.״
״העצב בעיניים שלה. אלוהים, זה כאב לראות את זה. כאב לך
גם נכון?״
״בוא נחשוב למה בדיוק, ניק.״
לצעוק עליה, לכעוס עליה היה הדבר הכי כואב שעשיתי.
לראות את פניה נפגעות, עיניה שופכות ים של דמעות, בגללי.
כאב לי מאוד. לא הצלחתי לכעוס עליה ובאותו הזמן להביט בעיניה הים והיבשה. אולם עצמתי את עיניי ושוב ראיתי את התמונה של אנדריאה עם מישהו אחר וחזרתי לשדר כלפייה טינה כשזעם התפשט בתוכי.
שלוש דברים אני מרגיש ברגע זה, כאב, כעס ועצב.
לקבל את המכה הזו שאני עדיין מריח את הריח שלה, את הטעם שלה.
זו פשוט קללה.
״היא צודקת." אני מתיישב על הכיסא בחוסר כוחות. ״פאקניג בהכל. אני פוחד, אני שותה רק כי אין לי אומץ.״ והיא עוד קוראת לי אמיץ... או שזו גם הצגה. עוד שקר שלה.
היא בגדה בי. אני פוחד מהאמת הזו, האמת שהיא בגדה בי.
פאקינג אנדריאה אלבאס הילדה הטובה והתמימה, שהייתי הראשון שלה שאולי זה גם שקר.
לא מתאים לה, לעזעזל. אני רוצה להמשיך לסרב להאמין למה שראיתי.
עם זאת, התמונה לא יוצאת מראשי, הפתקים הסודיים, המאהב הסודי שלה, המילים הגסות שלה כלפי האפס.
אני הרוס. אני פאקינג הרוס. עברתי הרבה בחיי ומעולם לא הרגשתי כך.
למה זה קורה לי? למה אנדריאה? למה עשית את זה? היה לנו טוב ביחד. אני אוהב אותך. אני לא מאמין למעשיך, הבטחת לי אהבה למה שיקרת?
הכל לא מרגיש לי נכון.
שום דבר מפה לא מרגיש לי פאקינג נכון!
היא אמרה לנצח, אמרנו לנצח!
אני אוהב אותה רק אותה!

יש לי עוד שתי פגישות היום. יעשו ממני בדיחה בפגישות האלו. אני בקריסה ושיכור. שיט. זין. האלכהול מפוצץ לי את הראש.
פאק. אני לא אתרכז בשום דבר.
״הינה הדביל שוויתר על אהבתו.״ נינה נכנסת בדרמתיות ואני ראיתי לבבות בעיניים של לואיס כשהבחין בה. אני ממשש את עיניי. ״אין לי לבבות.״
שכחתי כמה אלכוהול מבלבל לי את הפאקינג שכל.
״בלונדה...״ לואיס לוחש, לוקח את הקביים וקופץ לעברה.
״לואיס, לא עכשיו מה שחשוב עכשיו זה להבין מה הסיבה שאן נראת כאילו מישהו מת לה מול העיניים.״
״זו את.... אני...בלונדה. בבקשה ממך תה-״ הוא מאוהב בה, הוא חושב רק עליה כל יום והוא לא מצליח להחזיר לה את הלב שלו.
״ניק, אני אשבור אותך.״ היא מתעלמת מלואיס.
״אני לא מבין.״ לואיס רוטן, מעביר את ידו על הלסת בתסכול ״רוצה אני אענג אותך? רוצה אני אטרוף את הכוס המתוק שלך וכך אולי תזכרי כמה את צריכה אותי, כמה טוב לך איתי גם בלי הפאקינג הסקס המטריף חושים שלנו? תתָֿקשרי איתי, אני צריך אותך.״
״לואיס! אני לא צריכה תזכורת לשום דבר. יש עוד דגים בשבילך.״
״פאק. אבל אני רוצה רק אותך, אני רואה רק פאקינג אותך!״
״ניק! אתה אפס!״ היא ממשיכה להתעלמת מלואיס בשעה שהיא צועדת לעברי באיום עם אצבע מאשימה.
היא בוחנת את פניי, את בגדיי המקומטים, את הקיא על הרצפה. ״שתיתת?״ היא שולטת בנימת קול מופתעת. ״כמה שתיתת, לעזעזל? והקיא על הרצפה. דוחה!״
״היא בגדה בי.״ לחשתי בכאב. ״נינה, את בגדת בלואיס?״
״היא לא ואני לא, בחיים לא.״
״תזיין אותי ילד יפה,״ אני לוחש בכאב את המשפט שאמרה לאפס ״אני לא מאמין שהיא אמרה את זה.״ אני מלמל.
״ניק, אני אתן לך סטירה! היא פאקניג לא בגדה.״ היא קובעת.
״הפתקים הסודיים ...המאהב הסודי. אוי, היא אוהב להכאיב לי. היא עשתה הכל כדי שאהיה ככה, אני אראה לה שזה לא עבד לה!״ אני מתרומם בדרמתיות מהכיסא וכמעט מועד לאחור אך מאזן את עצמי.
לואיס צועד מאחוריי ונינה מתהלכת לידי, שומרים עליי.
אני לא צריך שאף אחד ישמור עליי.
״איפה היא?! למה אתם מגנים עליה?״ אני יוצא מהמשרד ומתקדם למשרד של אנדריאה. כלומר, שלי.
״הטמבל שתה יותר מדי.״ אני שומע את לואיס.
״אני שמה לב.״
״הקול שלך... פאק. את רואה כמה את יפה גם מהצד?״
״לא עכשיו לואיס.״
״איפה את?״ אני נכנס למשרד ולא מוצא אותה.
״היא הייתה פה..״ נינה לוחשת, לא מבינה.
אני דואג לה.
פאק למה אני דואג למישהי שבגדה בי.
כמה זמן היא בגדה בי?!
״למה אתה לא מברר לפני?! תראה! היא ברחה, פחדה ממך.״
״ניק! אתה לא מאמין לנו?! מה קורה לך?״
אני מעביר את אצבעותיי בשיערי מנסה לאזן את גופי. ״תפסיקו לצעוק עליי, אני הבוס!״
״וזה פאקינג לא אכפת לי. ניק אתה מוותר על הטוב שלך בקלות.״ נינה אמרה.
הבטחתי לאנדריאה שאני לא אוותר עליה אך זה היה כשלא ידעתי שהיא בגדה בי.
״למה אתם בטוחים כל כך?״ אני גם רוצה להיות בטוח שזה שקר.
״איך אפשר שלא? אנחנו עוזרים לך, מאפסים אותך, מעוררים אותך מפני שאתה שקוע בדיכאון. בגלל שקרים ששלחו לך ומה שהעיניים שלך ראו.״ נינה השיבה.
״אז מה עם המאהב?״ בבקשה תמצאי סיבה שזה לא אמיתי.
״איזה מאהב?״ היא שואלת בהבעת פנים שואלת.
״שהייתה איתו. זה יכול להיות אח של גינגית?״ לואיס שואל. נשמע הגיוני! לעזעזל. הוא יהיה בקבר היום.
״כן!״ כן אני צועד בצעדים כושלים לעבר לואיס. ״כן, הבן זונה הזה! הם ביחד! אני, אני, משתגע!״
״אתמול הוא הזדיין עם לוס על מה אתה מדבר?״ נינה אומרת כדרך אגב.
״באמת?״ לואיס שואל.
הייתי מופתע אם זה היה אכפת לי.
״לא, אבל אני בדרך לעבוד על זה.״ היא משיבה
״זה נראה שהם מכוונים אחד לשני אקדח ומשדרים זעם כשהם מבטים זה בזה.״
״כן. זאת תהיה לי עבודה קשה.״ צחקה נינה.
״לכל הרוחות. תודה שצחקת עכשיו.״ לואיס מחייך לעברה כתגובה נינה מסמיקה ולאחר מכן הבעה של עצב בפניה וממהרת לחזור לנושא.
״הוא אח של החברה הכי טובה של אן. הם כמו אחים. היא נאמנה אלייך. בחיים לא תמצא מישהי כמוהה!״ היא נהמה.
זה מה שאמרתי כל הזמן כשהייתי איתה.
״עכשיו תתעורר על עצמך ותילך להחזיר את אהובתך.״
״לא, לא .היא רצתה שהוא יזיין אותה לא אכפת לה שהיא עם ליק.״
״ליק?״
״כן, כן. ליק הוא הבן זוג שלה שזה אני! אני ליק! אני אזיין אותך ילד יפה. ככה היא אמרה לו! לא לי.היא אמרה את זה... כשהיא, כשהיא איתי!״
״תתעורר על החיים שלך!״ צלצול מהפאלפון של לואיס קוטע אותו.
״בסדר! אל תקללי אותי לעזעזל איתך גינגית, בסדר! טוב, טוב אני אמסור לו. צאו.״ הוא מנתק ומביט בי שהקלה בפניו.
״גינגית אמרה שאתה בן זונה והיא הכינה קבר לזין הקטן שלך. היא אמרה להוסיף שאן לא משקרת ושאני תמיד צודק.״
״את האחרון היא לא אמרה.״ אמרה נינה בביטחון.
״לעזעזל איתך, ניק! אתה היית צריך להקשיב לה, תתפלל שזה לא מאוחר מדי.״ הוא מוסר לי את הפאלפון שלו אך אני שיכור מדי בשביל לחשוב מהר וזה פוגע באפי.
״זין!״ מלמלתי ושפשפתי את אפי בחיפזון, נזכר שוב בסירטון ״זין!! זה מה שהיה בתוך אן, זין של מישהו אחר...״
״ניק. הפאלפון!״ נינה שוב נוהמת.
״אני ידעתי! אן לא תעשה את זה, היא מאוהבת בך מעל הראש.״ הוא לוקח את הקביים וצועד לעברי במהירות, מרים את הפאלפון.
״תראה זו לא אן! תראה כמה עריכה הייתה! לעזעזל היית צריך להתעמק בסירטון.״
״להתעמק? להכניס לתוכי יותר כאב, לראות יותר מהבגידה...״
״סתום! לעזעזל, צא מזה!״ הוא סוטר ללחיי ״תתאפס על עצמך! ותראה את הפאקינג סירטון!״
אני מצמצם את עיניי ומביט בסירטון. אותו סירטון אך אנשים אחרים.
אישה לא מוכרת שבכלל לא דומה לאן ולא אותו קול כמו שלה אבל אותם מילים ששמעתי בסירטון הקודם.
״מי שלח? אנדיראה ערכה את זה? אנשים אחרים במקומה?״
״לא!״ הוא צעק עליי בייאוש ״אני שונא שאתה שיכור. חבר של אנטוניו, אח של גינגית. הוא תותח בכל החרא הזה. ותראה... מראה כמה האפס גרוע בלטשטש את עקבותיו.״
הגבר, אני מזהה. לא גבר, פאקינג לא גבר.
הוא ישלם על זה מחיר כבר. הוא עשה טעות. לא למד מהטעויות.
הוא ימות ואף אחד לא יעצור את זה. אני רואה דם בעיניים וזה הדם של הכלב המסומם שהיה צריך למות ממזמן.
אני מרגיש הקלה, בחיי לא הרגשתי הקלה כזו בחיי, ואשמה אני מרגיש. לא הרגשתי אשם מאז השריפה, מאז הפאקינג שריפה.
ובעיקר כעס, זעם על הבן זונה.
הוא הוסיף קרשים למדורה ואני הולך לכבות אותה, בדרך הכואבת.
בדרך שבה הוא יסבול.
אצבעותיי מלבינות, בעקבות זאת שאני אוחז בחוזקה בפאלפון.
״זו לא אן...״ אני כמעט צורח מאושר.
״פאק, ניק.״ נינה לוחשת בדאגה ״היא ממש נפגעה, היא בכתה כמו שלא ראיתי בחיי.״ נינה אומרת, מחמירה את ההרגשה שלי.
אך כעבור מאית שניה אני צחוק של שיכור מהתחת, ״יששש! ישש!״ ושוב אני מרצין פנים, משחזר את מה שנינה אמרה, משחזר את כל מה שקרה בדקות האחרונות, אני שיכור אלוהים. ״מהה? כל הכעס הזה שלי היה לחינם. אני- אלוהים, לואיס. תדקור אותי. לעזעזל, אני לא מאמין. תיקח אותי עכשיו אליה!״ פקדתי כשעיניי מתרוצצות בכל החלל ״אני לא מאמין!!״ אני מתהלך במשרד ומועד כל צעד .״אפס.״ אני מלמל לעצמי ומשפשף את המצח שלי בחוזקה ״אני דביל...
עבדו עליי!״ צחקתי צחוק מריר, ״הוא ימות. היחס שננתי לה לא מגיע לה. היא חשבה שאני עוזב אותה. היא סבלה הרבה בחייה מנטישות והינה אני האיש שהיא סמכה עליו עשה את מה שהיא פחדה ממנו ונשארה עם מי שהיא סומכת עליו שלא יעשה זאת, שזה אני!״ אני רץ אל הקיר בצעדים כושלים ומשרטט עיגולים דמיוניים על הקיר.
״מה יש לו?״
״ככה שהוא שיכור, מפגר.״
״מפגר ומשוגע! אני משוגע! לואיס. אתה רואה?״ אני מביט בו שקצוות משיערי נופלות על פניי.
״אני רואה, אתה צריך מים.״
״לא. תתן לליאון הזה מים כי אלו יהיו המים האחרונים שלו.״
״ליאון?״
״בסירטון זה ליאון.״ אני צוחק צחוק מוגזם ״תראו, תראו. גידל ביצים חבל שאני הולך להכין מהן חביתה.״
״זה הכלב המסומם?״ נינה שואלת בהלם. אני לא מבין למה היא בהלם זה ברור שהוא בן זונה.
״הו. אני אוהב את זה, אני אוהב את זה! אני רוצה פאקינג לפרק את הכלב הזה.״ אני פותח את הכפתור הרביעי של חולצתי בפראות.
״אבל ניק...״
״מה לילה, לילה? נינה! את המושיע! בעצם, זה לואיס! אן לא עשתה את זה! אתם קולטים אנחנו... היא אוהבת אותי! היא לא תעשה את זה היא מעולם לא תרסק לי את הלב,״ אני אומר בשמחה אך מכווץ את גבותיי בבילבול ״אבל הייתי צריך לדעת את זה... למה לא האמנתי.״
״אלוהים לואיס תחזיק אותו, הוא בקושי מצליח להחזיק את הרגליים על הקרקע.״ היא צודקת הקרקע הזו. אני מביט למטה זה זז, לא ישר. אדיר. לואיס אוחז בזרועותיי ומטיח בי את האמת, ״לא האמנת מפני שאתה אוהב לקפוץ למסקנות ולהינעל עליהם. אתה תמיד פחדת מזוגיות ולא האמנת בזה, באהבה. לא האמנת שיהיה לך אחת כמו ההורים שלך. ועד שמגיע לך משהו טוב, משהו יותר טוב ממה שחלמת, אתה מפחד, מפחד שזה יברח, שזה לא אמיתי, שאולי זה לא טוב בשבילך. וכשאתה רואה שמשהו קורה כמו מה שקרה עכשיו, אתה מבין שלא קיבלת שום טוב, מבין שהייתה סיבה שזה קרה בשביל שתפגע. אבל זו הטעות, עכשיו,״ הוא מחליק את שיערי לאחור וטופח בחביבות על לחיי ״לך לאישה שלך. ולעזעזל עם ליאון, נטפל בכלב אחרי זה.״ פאק. הוא צודק. אני מחייך חצי חיוך ומנשק את לואיס בחוזקה. ״אתה... אתה חתלתולה סקסית.״ אמרתי והוא סטר לפניי ונינה מצחקקת מהצד ״בסופו של דבר אתה כמוני, דביל.״ לואיס השיב.
למרות הכל עדיין אני מרגיש אשם, ואין שום אש שתהיה אשמה אלא רק אני. אני פגעתי בה, אני צעקתי עליה. אלוהים... ההבעת פניה הרגה אותי. לצעוק עליה הרג אותי, לגלות את השקר הנורא הרג אותי הלב השבור פיזית ריסק את כולי.
היא צדקה כשהיא אמרה שארד על ארבע ואתחתן בפנייה. זה יקרה עכשיו. אני אעשה הכל. מגיע לה כל התנצלות שיש.
אני חושב על ההתקף חרדה שחטפתי ולרגע חושב שאולי אן תקפה חרדת נטישה בגללי.
פאק, פאק.
״תתקשר אליה! מיד מיד!״ אני נוהם לעבר לואיס.
״אני מתקשר. היא לא עונה.״
״פאק! איפה היא?!״ אני אומר בלחץ.
״אני חושב שהיא בבית היא הרגישה מושפלת היא מרגישה אשמה שגרמתה לה להרגיש ככה אתה רואה? בסוף מי מרגישה אשמה? היא. והיא לא עשתה כלום...״ הוא אמר בעדינות את המילים שכואבות כמו סכין בלב.
״לו, אל תגיד את זה הוא מבולבל הוא גם לא אשם, מבולבל רגשית.״ נינה אומרת ללואיס
״סליחה ניק״ הוא משפשף את מצחו בתסכול ״אני מצטער. אלוהים. אתה לא אשם פשוט-״
״לא, אתה צודק אני השפלתי אותה, צעקתי אליה כמו בן זונה. אני הולך עליה. ״
״אתה בטוח שעכשיו? אתה לא מאופס.״
ףעכשיו עכשיו אני חייב אותה עשיצי פאקינג טעות היא הרוסה עכשיו אני חייב לתקן את זה היא לא יכולה להיות הרוסה עוד אננ חייב להפסיק את זה הבטחתי שאעשה לה טוב
״אני אבוא.״
״לא, אני עושה את זה לבד.״
״איל תנהג? אני אסיע אותך.״
״ אתה עם גבס.״
״תודה רבה שיש לי שלוש רגליים.״
״שתי רגליים.״
״ הזין שלי ארוך כמו הרגליים שלי, מתבלבל לפעמים.״
נינה נאנחה בייאוש ונעדה בראשה ״אני מהמהרת.״ מלמלה וצעדה בבישנות שלא אופיינית לה לעבר לואיס ״צא׳ו.״ היא השאירה על שפתיו של לואיס נשיקה מהירה ועזבה. אך לפתע הוא משך אותה לגופו וטרף אותה בנשיקה כשעיניו נעצמות בחוזקה, מתאפק לא לבכות.
היא נותנת ללשונו להיכנס אליה, היא טועמת ממנו, אך רק לרגע.
היא מתנקת ממנו בלית ברירה, ״מצטערת, לו.״ דמעה זולגת על לחייה והיא עוזבת משאירה את לואיס סמוק ועצוב.
״דברים לא קורים סתם.״ אמרת ולפתע אני נזכר.
״היא חשבה שאני אכה אותה.״
זין על החיים המזוינים שלי!
אני מעולם לא אעשה זאת לאישה הטובה הזו.
אני רציתי להתפרק כשהיא התכווצה כשצעדתי לעברה.
״ היא מעולם לא התכווצה ממני...״
״ קדימה ניק החרמן, לרכב.״
״ אני לא הייתי מכה אותה!״ אני אומר כשאני נשען על לואיס שלוקח אותי לכיוון המעלית שעובדים עוברים לצידנו ובוחנים אותי.
״אני יודע שלא.״