חמש עשרה דקות [1]

ניקולאס 1/5

נינה ולואיס נכנסו לי למשרד מבלי לצלצל כמובן.
אני חייב להפסיק להשאיר את הדלת פתוחה וכשיצלצלו אני אלחץ על הכפתור שפותח את הדלת אוטומטית.
"כן, לואיס. מה ההודעה החשובה כל־כך שהייתי חייבת דחוף להגיע לכאן?״ נינה אמרה בקול משועמם ופסעה אל הכורסא.
"יש לי הודעה." לואיס אמר וצעד אחריה."מצאתי את אישתי, בלונדה," הוא הביט בה "מקווה שמצאת דגים בים או במקרה שלך קקטוסים." הוא התגרה בה.
"פגשתי את "אישתך" חמודה מאוד ויפה, אבל היא חמודה מדי בשבילך. וזה הדבר ה"חשוב" שרצית להגיד?"
"כן." הוא חייך.
היא הניחה יד על המצח "נו באמת." היא קמה מהכורסא.
"מקנאה?" הוא זקר גבה לעברה.
"לא."
״חנוק לי פה מקנאה, בלונדה.״
חנוק לי פה מהמשחק שלהם.
"לו, תעשה לי טובה ותעדכן אותי בראיונות. נינה את משוחררת." הוספתי.
"תודה ניק.״ היא צעדה אל עבר היציאה. אך לפני זה היא זרקה את המשפט, ״ובהצלחה במשימה להשיג אותה, טיפשון."
שניה לפני שיציאה לואיס הגיב, "אני חושב שכבר הצלחתי."
לו הביט על דמותה המתרחקת, ״היא מקנאה בטירוף, וסקסית בטירוף.״

"עכשיו אני צריך אותך מרוכז ורציני כמו שאתה רציני כשאתה מתחיל לעבוד."
"לרשותך קפטן." הוא אמר והצדיע.
צמצמתי את עיניי לכיוונו והוא ישר הוריד את היד וכחכח
בגרונו, "טוב, נתחיל?" הוא אמר.
"כמובן." פתחתי את המחשב ולחצתי על הקובץ קורות חיים של ריקרדו סבייה.
״תעדכן אותי בדברים החשובים בראיון. בנוסף על התכונות שלו על כל דבר קטן אני רוצה.״

וכך לו עשה הוא עידכן אותי פרט, פרט.
לואיס יודע מתי להיות רציני ולו בן־אדם מאוד חכם ומחושב.
"קבעת לו פגישה איתי?"
"לא"
"למה?"
"אמרת להיות דייקן בהכל והחסרונות שלו, אחד, התחלתי לדבר איתו באנגלית והוא לא הבין. גר חמש שעות נסיעה מפה שזה יכול לגרום איחורים והוא בא לעבוד בשביל חודשיים כי הוא עו-"
אפשר להבין למה אני סומך עליו שיעשה את הראיונות.
"עד כאן. עבודה טובה לואיס.״ עברתי לקובץ השני.

״הבאה אנדריאה אלבארס."
הוא שלח אליי חצי חיוך "אתה מתכוון אישתי."
"נינה לא פה אתה יכול לצאת מהמשחק הזה. אני רואה פה שהיא בת 24."
"כן, אין בעיה."
"צ'יקה*" צ׳יקה- ילדה, בחורה.
"כולם פה בני 20+״
"לא, כולם פה 25+"
הוא הסתכל עלי במבט של 'נו ו.'
"אני צריך בשביל התפקיד הזה אנשים בוגרים עם ניסיון, לא רוצה לקחת סיכון על סתם ילדים."
"למה אתה ישר פוסל? הגיל הוא לא העניין! אתה התלהבת על הקורות חיים שלה עכשיו אתה נזכר לדבר על הגיל שלה? יש לה תואר מעולה בהנדסת תעשייה וניהול, היא יכולה להחליף אותך בתפקיד, היא דיברה איתי כמו אישה בת 30 יש לה בגרות והיא יודעת מה היא רוצה. אחי, תסמוך עלי.״ הוא אמר בייאוש.״תסתכל, אתה חייב עובדים אל תשכח את זה. אנדריאה רצינית. קבעתי לכם פגישה עוד יומיים בתשע בבוקר." הוא קבע. ״אתה תראה.״
משכנע.
והוא צודק, המצב גרוע.
אין עובדים.
ואני לא יכול לפסול בגלל הגיל.
ואם לואיס נלחם על עובד מסוים אז צריך לקבל אותו.
שזה מזכיר לי את חואן עובד שרציתי לפטר בגלל שטות קטנה שעשה, ולו נילחם עליו, ידע שהוא עובד שאסור לוותר עליו והוא צדק.
"אפגש איתה. אני סומך עלייך."