חמש עשרה דקות [1]

ניקולאס 42

צילצול צילצול
אני צופה במצלמות, מביט בבילבול.
אני יושב בכיסא מרווח כשאני מחזיר את תושמת ליבי לשיחת פאלפון, ״אחזור אלייך עוד מעט.״ לגבי הישבה מחר, שוחחתי עם האנשים מבחוץ שיבואו. ״להתראות.״
מה הם עושים כאן?
אני לוחץ על הכפתור פתיחה.
לואיס נכנס מתווכח עם... איך לא, קופיקו.
״אני אעיף אותך. זו החברה שלי ושל ניק יש לי הרבה שליטה פה.״
״מאמא! תבקש סליחה ת׳אנוס!״ קופיקו שולח לעברו של לואיס אצבע קטנה ומאשימה.
״חצו-״
נינה שלחה מבט ללואיס, ולואיס נכנע.
״פרדון, פרדון.״ סליחה.
לואיס הרים את מבטו אליי וסימן לי לבוא.
״אתה עוד יושב? קדימה יש חגיגה, סוףסוף משהו משמח!״ לואיס נכנס אל המשרד שלי יחד עם נינה, ג׳ו, קופיקו, אימא של אן וגבר שדומה בפנים לגינגית, הגבר מהמעלית. מנחש שהם אחים. המבט שלו אליי לא מוצא חן בעיניי.
״קפטן אמריקה! איזה מקום ענק!״ קופיקו אמר בהתלהבות ונחת בקפיצה על הספה.
גברת אלה עם בלונים גדולים וצבעוניים, אחיה של הגינגית עם תבנית.
״מה קורה פה?״ פספסתי משהו?
״אתה חושב שאת ההפתעה הזו נעשה בלעדייך?״ נינה אמרה.
״איזו הפתעה?״ שאלתי בבילבול.
״יום הולדת לאן, היא כבר לא צי׳קה.״ לואיס אמר.
״זו מסורת כל שנה אדריאן אחיה הפתיע אותה והוא הבטיח לה שתמיד יעשה זאת אז אנחנו ממשיכים במקומו.״ ג׳ו אמרה כשהיא מתיישבת ליד קופיקו.
נינה בוחנת את ג׳ו ושואלת, ״למה במקומו.״
״קדימה ניק קום.״ ג׳ו אמרה במהירות והתעלמה מהשאלה של נינה.
יש לה יום הולדת? היא לא אמרה, אולי היא לא אוהבת ימי הולדת?
"אחי, אל תגיד לי שבגלל שזה ילדותי אתה לא תבוא להפתיע את בת הזוג שלך?״ בן הזוג שלה. זה גרם לי לעלות חצי חיוך.
״לא ילדותי. בעיניי המוסרת הזו נחמדה, פשוט לא ידעתי שיש לה יום הולדת.״
״כנראה שאתה לא מכיר אותה מספיק.״ אחיה של ג׳ו הגיב. הדביל. התכוונתי להגיב לו אך ג׳ו התחילה לומר,
״האמת היא שכל שנה היא מתרגשת לקראת היום הולדת שלה וסופרת יחד איתי ימים. בניגוד לכך, השנה היא לא עשתה זאת.״ קופיקו נתלה על גבה של ג׳ו כשהיא מתרוממת מהספה, ״אוקיי, אני חייבת לחזור ללמוד, זריז בואו נשמח את חברה שלי.״
אני מרגיש רע לא ידעתי כלום, לא הכנתי כלום. אני מתבייש בעצמי.

צעדנו לעבר המשרד של אן.
משכתי את לו לכיווני ״לו, לא ידעתי שיש לה יום הולדת איזה מן בן זוג אני?״
״אל תדאג. עכשיו אתה תפתיע אותה. היום אתה מכין לה הפתעה, תגיד שזה לכבוד היום הולדת.״
״אני לא אשקר לה, אני אגיד לה את האמת, שלא ידעתי.״
אני לא יכול לשקר, בעיקר לא לאן.
״כל הכבוד ניק, תמיד היית כנה ותמיד אהבתי את זה אצלך.״ הוא טפח בשכם שלי. ״זאת אן, היא לא תפגע. היא תגיד שטויות ושהכל טוב.״ הוא צודק, את טובת לב וחמודה, היא לא תתעצבן ותפנה לי ראש כי לא ידעתי על היום הולדת שלה. היא לא הטיפוס הזה.
רגע לפני שאנחנו נכנסים לואיס שואל, ״רגע שאני אבין, כמו בגן נכון? שרים יום הולדת ודופקים לה עוגה לפנים?״
״לואיס תקשיב לי,״ ג׳ו הפנתה את מבטה אל לואיס. ״למסיבות הפתעה אין גיל. שנית, כן שרים. ונכון שאתה תעשה טובה לכולנו ולא תשיר? דבר אחרון, לא דופקים לה על הפנים זה עושה פצעים והעור של אן חלק חבל להרוס.״
״שתדעי גינגית אני שר מ-״
״זוועה.״ נינה השלימה וצחקקה.
״כשאני שומע אותך שר אני רוצה להיות חירש.״ הוספתי מהצד. אבל אני נינה ולואיס יודעים שהוא שר מדהים. באמת, הקול שלו יפהפייה. מעולם לא הייתה לי צמרמורת מלשמוע שירים אך כשלואיס מתחיל לשיר עורי סומר.