חמש עשרה דקות [1]

אנדריאה 9

"מאמא חזרתי!"
"אני במטבח"
"הולה." ניגשתי אליה ונתתי לה נשיקה על הלחי.
השעה כבר מאוחרת בלילה, אימי יושבת על הכיסא הגבוה שליד האי ואוחזת בשתי ידייה את הכוס התה הקבוע שלה.
"צריכה עזרה במשהו, מאמא?"
"לא מותק הכל טוב רק שבי לידי." צייתתי לה.
"איפה קופיקו?"
"בחלום העשירי שלו." היא חייכה את החיוך היפה שלה שכל בן־אדם שרואה אותו אוטומטי גם מחייך.
אימי אישה יפיפה ואישה טובה כלכך. אפשר להבין למה אבא אהב אותה כל כך.
אבל בכל זאת, עזב אותה.
היא נורא שבורה מזה והיא לא מראה את זה. היא מסתירה את הכאב שלה מאיתנו ומראה שהכל בסדר והכל ורוד.
אבל אני רואה שלא.
"איך היה?" היא שאלה כשהיא מלטפת את זרועי בחיבה.
"כיף. דיברנו הרבה.״
היא הניחה את התה על האי והפנתה את המבט שלה אלי.
"אוכל לדבר איתך בנוגע אליו שניה?"
הוצאתי הנחת ייאוש מפי, "מאמא...״
"פרפבור, אני רק רוצה שהיה הכי טוב לבתי."
הסתכלתי עליה וחיכיתי שתדבר. אני כבר יודעת מה היא הולכת להגיד.
"את הבת שלי. אני רוצה לראות אותך תמיד מאושרת. אני לא רוצה שתפגעי בחיים. אני אעשה הכל בשביל שאת תחיי את החיים שאת חולמת. אפילו להפריד בינך לבין לאון אנ-"
"מאמא!"
היא הניחה את ידה על ירכי, "אני רק חושבת שאם תיפרדו יהיה לך יותר טוב."
"למה את חושבת ככה?" למה כולם חושבים ככה ואני לא?
"ראשית, לאון הוא לא בשבילך, את נערה טובה עם לב טוב את מדהימה את עושה הכל בשבילו ולא רק אני חושבת ככה. את צריכה מישהו טוב שיעזוב הכל רק בשבילך ואפילו יעזוב את דודה שלו.
הוא רוצה להתחתן איתך? הוא מדבר איתך על העתיד שלכם? את מרגישה שהוא לצידך תמיד? כי לנו זה נראה כאילו רק את עושה הכל בשבילו והוא אפילו לא מתאמץ," היא דיברה עם ג'ו "לנו" זה היא וג'ו.
בנוסף זה בדיוק מה שגו אמרה לי. היא המשיכה, ״ללאון יש הרבה דגלים אדומים והוא רעיל מדי."
"לכולם יש." עניתי בכנות.
"לך אין."
"יש לי."
"אנדריאה אין לך! לו יש ויש לו כמה, אני רואה את זה, ג'ו רואה את זה ואפילו אחיך הקטן בן 4 רואה את זה, בנוסף לכך, הוא אלים."
אני מופתעת ומרימה את גבותיי בהפתעה. "אלים? מאמא הוא בחיי-"
"ג'ו סיפרה לי שהיא רואה אותו מטיח בקיר כשהוא עצבני והוא מאבד את זה לגמרי ואני דואגת שזה יגיע אלייך, שהוא יפגע בך פיזית ונפשית כי זה מתחיל בקירות ואז בך, וזה חד משמעית נקרא אלימות לכל דבר גם אם זה לא פוגע בך. יתר על כך, מהצד שלי זה נראה שהוא משתמש ביופי שלך.״
"הוא לא משתמש בי. ואני עדיין בתולת שפתיים.״ הלוואי שבאמת הייתי. ״הכי קרוב שלנו זאת נשיקת פיקה של ילדים בגן. הוא לא יכול להשתמש בי את יודעת את זה."
"ואם הוא היה הבן אדם הנכון את כבר לא היית בתולת שפתיים ואת היית יודעת שהוא האחד שלך והיית נואשת לזה והיית מרגישה שהוא המגן שלך, הגבר בשבילך. אבל לא התכוונתי לזה, אני התכוונתי שהוא משתמש בך, יש עוד דרכים שאפשר "להשתמש" למשל בשביל שהסביבה תראה 'תראו יש לי חברה והיא מושלמת'."
אימא הוציאה אנחה מפיה והמשיכה, ״אני באה ממקום אימהי, ואת כבר בת 24 ואני מצטערת לומר את זה מותק שלי אבל הוא לא אוהב אותך, הוא לא בשבילך.״
אני לא מאמינה שהיא אומרת את זה, זה נורא מכעיס אותי ואני לא אוהבת לכעוס על אימא שלי בכלל, אנחנו כמעט אף פעם לא כועסות אחת על השנייה.
אני עצבנית ואני מאשימה את המחזור.
קמתי בעצבים מהכיסא, "הוא אוהב אותי! הוא תמיד אומר לי את זה, לאון לא ישקר לי! אין לו סיבה לשקר לי.״
ופה סיימתי לדבר.
לפני שיצאתי אימי זרקה את המשפט, "הוא רק רוצה שתעזרי לו להתאהב בעצמו."
הסתובבתי לכיוונה, מחניקה את דמעותיי מביטה לה בעיניים כמה שניות ורצה למדגרות ישר לחדרי.
נורא נפגעתי. המילים פגעו בי. האם זה אומר משהו אם זה פגע בי בצורה כזו?

***לקחתי השארה לפרק הזה מהשיר למעלה***