חמש עשרה דקות [1]

אנדריאה 23

פרק ארוך❣️

אני וג'ו התיישבנו על הבר הארוך. ברקע מוסיקה חזקה. מעולם לא הייתי כאן אבל מכמות האנשים אפשר לדעת שזה מקום מוכר.
"טינטו דה וראנו*" ג'ו אמרה.
* "יין אדום קיצי"- הוא קוקטייל יין נפוץ בספרד.
"בחירה מעולה". הברמן אמר. "ובישבילך בוניטה?" הוא כיוון את השאלה אליי.
"קולה עם קרח."
"לא, לא. אין מצב. שים לה שם קצת אלכוהול." היא הצביעה על המדפים מאחור שמלאים בכמויות של אלהוכול.
"אני עובדת מחר." הפנתי את מבטי אליה.
היא הביטה בי חזרה, "זאת פגישה."
"עדיין."
"בשביל מה באנו? ואני יודעת שקשה לך עם אלכוהול אבל קצת לא יזיק לך."
פלטתי נשיפה "טוב, בשבילי שמפניה."
"גם טוב." ג'ו חייכה חיוך יפה.
"וקולה בצד." הוספתי לבסוף.

"נו." אמרתי.
"מה?" ג'ו ענתה.
"תגשי אליו."
"ולהשאיר אות-"
"אחותי, אל תגידי את זה. אני פה, אני ארקוד אל תדאגי לי. עכשיו גשי. תיהני כמו שאת אוהבת." דחקתי בה.
"הגבר צריך לבוא." התעקשה.
"גם האישה צריכה. אחותי, הוא לא מפסיק להסתכל עלייך."
היא בחנה אותו. ״שיגדל ביצים ויבוא."
"ניראלי הוא שמע אותך כי הוא מתקרב, חתיך דווקא."
מבטה חזר אליי והיא הרימה את גבותייה, "נכון!?״

*הרמוסה-יפיפה.
*סי-כן.
*הולה- שלום.
*וואמוס- קדימה / בוא.

"הולה הרמוסה*."
"הולה." ג'ו ענתה והסתובבה לכיוונו.
״יש אפשרות להזמין הרמוסה כמוך לשתות?״
"סי*." היא אמרה כשהיא מזיזה מאחורי גבה לעברי את המשקה שלה שלא יראה.
"ביי, אן." היא נישקה את הלחי שלי ושתתה שלוק אחרון ומהיר מהמשקה שלה. "אם את צריכה משהו אני זמינה בשבילך תמיד."
"וואמוס.* תהני." אמרתי והפלקתי לה בישבן והתבוננתי בה מתרחקת עם החמוד שלבסוף ניגש אליה.

ישבתי על הכיסא שליד הבר משכתי את קצה השמלה קצת למטה
-לא שזה עשה משהו- והסתכלתי סביבי.
נראה יותר כמו מסיבת סטוצים מאשר בר.
ג'ו בנתיים רוקדת צמוד עם הגבר שהזמין אותה לשתות, בשעה שאני יושבת בבר ומשחקת עם הקרח שבכוס קולה. אלוהים כמה שאני עיוורת. באלי לבכות, שוב.
לא, אן! ג׳ו צודקת, הוא לא שווה דמעה אחת שלי.
זונה... זה מה שאני בשבילו. שיט. זה פגע בי. מפני שזו לא פעם ראשונה שאני שומעת את זה במכוון אליי.
הברמן ניגש אליי, "על מה את חושבת יותר מדי?" הוא שלח אלי חיוך בזמן שהוא עושה פינשים לכוסות במהירות מיומנת.
הרמתי את ראשי בבהלה וגיחכתי, "עוד כוס קולה בבקשה." ביקשתי והשארתי טיפ בצד לברמן.
מעדיפה כמה שפחות אלכוהול הרי מחר זה הפגישה עם הבוס.
פתאום זה נפל עליי, הלחץ, יותר מדי מחשבות.
שיט.
מחר.
מקווה שהוא סגנון כמו לואיס שהוא גם כמעט בגילי וגם לא יתנשא מעליי כמו שכל עבודה חדשה העובדים המבוגרים מתנשאים על הצעירים.
למרות שלמרבה הצער אני בטוחה שהוא מבוגר בן שבעיי-
"תרקדי איתי?" קול גברי שאל.
סובבתי את ראשי והתאפקתי שלא לשמוט את הלסת.
גבר שרירי ורחב כתפיים. גבו נשען על הבר,רגל על רגל, ידיו שלובות צמוד לחזהו הרחב, עומד כמה סנטימטרים לידי ומביט בי.
והוא נראה... איך מגדירים יופי כזה? גבוה, מטר תשעים אני מנחשת או שהגזמנתי. כתפיים רחבות, עיניים ירוקות כהות, לסת מסותתת שזיפים מכסים אותה. והחיוך הסקסי הזה שמבליט את הגומה שלו שבצד שמאל.
אני יכולה להתבונן בו שעות אבל במקום זאת, "אני חוסכת לך רגע ואומרת מעכשיו שאני לא בקטע של סטוצים." אמרתי בהתנצלות.
"אני נראה לך כמו מישהו שבא בשביל סטוץ?" הקול הגברי והגבוה שלו כל כך מושך.
כן, בהחלט. חשבתי לעצמי.
"כל מי שבא לכאן בא בשביל סטוץ," הרמתי את המבט קדימה והצבעתי על כמה אנשים.
הוא עקב אחר מבטי וחזר להביט בי.
הוא משך את גופו חזרה לעמידה ישרה ונעמד מולי, קרוב.
בעקבות זאת שהתיישר ועמד מולי זה צרך ממני להרים את ראשי כדי להסתכל עליו חזרה.
"אז כנראה שאני ואת לא."
לא האמנתי. עדיין אני חושבת שהוא בא בשביל סטוץ, הוא נראה הטיפוס.
וכמובן שאני לא שופטת. אני חושבת שאנשים נהנים מסטוץ, וזה כנראה דבר נחמד וחד פעמי. אבל זה לא הקטע שלי. אני מקובעת על ׳לבזבז את הנשיקות שלי עם האחד והיחיד.׳
עוד משפט שלי שנשמע כמו אחד שמוביל לגילגול עיניים.
הוא הושיט את ידו לעברי, "אז... את באה?"
הסתכלתי על כף ידו ואחר כך הרמתי את מבטי אליו.
הגומה שלי בלטה כשהוא גיחך, "אל תדאגי, אני לא נושך."
לעזעזל, אל תפסיק לחייך. רציתי לצעוק לו.
אני הולכת על זה, מגיע לי נכון? קצת להנות, קצת משהו אחר.
קמתי מהכיסא, הושטתי את ידי לשלו והרגשתי עקצוצים בעקבות המגע החם.
כמה שהוא נראה חזק וגדול הוא החזיק את ידי בעדינות וכמעט נמסתי.
אוי, אן.
מה קורה לך? מה קורה לגוף שלך? לכל צעד שלו יש לגוף לך תגובה אחרת.
תגובה טובה, תגובה נעימה, תגובה חדשה.