חמש עשרה דקות [1]

אנדריאה 12

קופיקו נכנס לחדרי,  "אן, אני מחכה בסלון הרבה זמן, משעממם לי."
"וואמוס." אמרתי ולקחתי מהשולחן את המפתחות לרכב שלי אך פתאום המחשב הודיע על הודעה חדשה. זה יכול להיות תשובה מהעבודה? כל כך מהר? לא הגיוני.
אולי זו סתם הודעת ספאם מהאיימל.
עצמתי את עיניי חזק. בכל זאת מתפללת שזה יהיה תשובה חיובית מהעובדה ולא הודעת ספאם. "פליז פליז." אמרתי ורכנתי לעבר המחשב.
"מה פלוס." הוא לא הצליח להגיד את המילה באנגלית.
"קופיקו בוא לידי." הילד הזה מביא מזל.
הוא רץ והחזיק את ידי. "מה קרה?" הוא הרים את ראשו כדי להסתכל עלי. פתחתי את המחשב והודעת מייל חדשה נכנסה.

כן! כן! זה זה!
"החזירו לי תשובה לגבי העבודה החדשה שלי!! כאילו אולי העבודה החדשה שלי." אמרתי בהתרגשות.
אני לא ציפיתי שההודעה תגיע אחרי כמה שעות, בטח הם חייבים עובדים אז זה נותן לי יותר סיכוי.
"נו מה הם אמרו?"
"אני מפחדת לפתוח"
"אבל אני סקרןןןן, אן"

פתחתי את ההודעה, פלטתי צרחה של התרגשות והרמתי את קופיקו גבוהה."יששששששש" .אמרתי וסובבתי אותו באוויר.
"יששש מה זה אומר עכשיו? חוץ מזה שעשית אותי חירש." הוא שיפשף את האוזן שלו.
"מה קרה?" אימי נכנסה בבהלה לחדרי. ״שמעתי צרחה, הכל בסדר?״
"הם רוצים שאני אבוא לראיון היום בשעה ארבע." רגע מה? היום?
אימי ניגשה אלי וחיבקה אותי וטלטלה אותי מצד לצד.
קופיקו בחן אותנו מהצד וגיחך. "מאמא ניראלי עשית לה סחרחורת."
"בהצלחה. תזכרי להיות מי שאת! בטוחה שהם התלהבו על התואר שעשית ועל מי שאת.״
היא הביטה בי  וחייכה חיוך גאה, ״אני מתרגשת בשבילך!״

מאז התואר שעשיתי אימי כל הזמן מדברת עליו גם בארוחות ערב, גם כשהיא מדברת מתוך שינה.
"שלחו תשובה מהר. איזו חברת הייטק זו?"
שכחתי בכלל לבדוק התכופפתי לגובה המחשב וקראתי, "MrSm".
"ואוו!! התינוקת שלי תעבוד בMrSm!!"
"מאמא, זה עדיין לא בטוח."
"מה זה השם זה מרסאם, למה הם בוחרים שומות מוזרים ומסובכים." קופיקו התלונן.
"למי אכפת! יש לי ראיון היום!! לעבודה שתקבע לי את העתיד!" אולי תקבע.

הפלאפון שלי צלצל וישר שעניתי הרחקתי את הפלאפון מאוזני.
"אןןןן, ביצ!"
"אחותי, משוגעת."
"מה זה אמור להביע את מייבשת אותי בבית כמעט חצי שעה איפה את?"
"יש לי חדשות לספר לך."
"נפרדת מלאון?" היא אמרה ויכולתי לשמוע את האושר בקולה.
"אני מגיעה."

****שבת שלום****