חמש עשרה דקות [1]

ניקולאס/אנדריאה 50

***פרק עם תכניים מיניים ואני לא רוצה לעשות ספויילר לפני הקטע. אז לבנות שמפריע להן לקרוא שימו לב לפני❤️

״תבואי איתי ברכב, כל השאר יעלו עם נינה.״
אן הוציאה מפיה קול של הסכמה.
״את בסדר?״
״אתה בסדר?״
אני לא יודע אם היא כועסת כרגע אבל מה שאני יודע זה שהיא דואגת לי.
טובה מדי.
״אני בסדר אם את בסדר.״ השבתי.
״אני דואגת ניק, נצטרך לטפל לך בידיים. עכשיו אני אנהג.״
היא הבוס.
הושטתי לה את המפתחות לרכב שלי.
״הידיים בסדר.״ נכנסנו אל הרכב.
״אני אטפל לך בידיים.״
דפיקה בחלון שלצידי, נינה.
״הי! קחו את לואיס ממני.״
פתחתי את החלון, ״לא.״ אמרתי.
״בלונדה! אני תקוע איתך לכל החיים לא יעזור לך.״ לואיס אומר כשהוא צועק מהחלון של הרכב של נינה.
״רוצה שבר גם בזין?״ היא מביטה לעברו.
״בלי שיניים, בלונדה.״
״אתה דוחה...״ היא מזעיפה פנים.
״כן? אבל אתמול אמרת שאת רוצה עוד ועוד ושמממ טעים.״
״תחגור, אם אתה מוציא מילה אני אוציא לך את הלשון.״
״אילו דרכים יש-״
״אלוהים!״ גנחה. מבטה חזר אלינו, ״אם זה יהיה ככה כל הנסיעה״ היא העבירה את אצבע שלה בנינו, ״שניכם! אשמים.״ היא צעדה אל עבר הרכב שלה.
״מה קרה בניהם?״ אן שואלת.
״אני לא יודע, אני חייב לברר אך הם תמיד היו ככה. אבל אני שם לב שמשהו לא בסדר, משהו לא בסדר עם נינה.״
״אולי בג-״ אני יודע מה היא רוצה להגיד.
״לא ציקה, זה לא בגלל זה אני בטוח.״

הנסיעה שקטה, אן מרוכזת בכביש, עוד משהו שמושך אותי.
אני מחליט לשבור את הדממה, מת לדעת מה היא חושבת.
״ציקה, מה את חושבת עליי?״ אני סורק אותה ושואל בנימת קול עדינה, ״את מפחדת ממני?״
״קצת.״ היא לוחשת.
נשבר לי הלב, פיזית כואב לי ונפשית, צורב לי.
למה זה כל־כך כואב?
אבל אני יכול להבין היא לא מכירה אותי בתור אחד שיפגע בה.
ויכול להיות שזה הכניס לה חשש שאעשה זאת בעתיד ויכאב לה להשלים עם זה ותצטרך להיפרד. אבל אני יודע שאל אכה אותה לעולם!
היא מציצה לעברי ומחזירה את מבטה אל הכביש, ״ניק אני לא אוותר עלייך, זה בסדר אתה לא פוגע בי.״ נשמע שהיא מנסה לשכנע את עצמה.
״זה לא עוזר לי כשאת מפחדת ממני, וכן, אני פגעתי בך לצערי.״
״זה היה בטעות.״
״אני מצטער כל־כך.״ אני לא אסלח לעצמי בחיים.
״אני סולחת.״
״אני לא.״ השבתי
״תסלח לעצמך, ניק.״ פעם שניה בחיי שאני שומע את זה.
״בחייים לא, אני לא יכול כשאת מפחדת ממני.״
״הפחד יעבור.״ נימת קולה שקטה והיא לא מדברת הרבה, המשפטים שלה קצרים.
אני בוחן אותה, ״מה את חושבת עלי? מה עוד?״ אני רוצה להיכנס לראש שלה.
״ניק, אני צריכה להתרכז בנסיעה.״ היא פגועה.
פגעתי בה.
לעזעזל. אידיוט.
״כואב לך?״ אני מביט בלחיי שלה, אדום ונפוח מעט טיפות של דם מסביב לנפיחות בעקבות זה שהנחתי את ידיי על פניה אצל הכלב המסומם.
״כואב לי, כואב לי הרבה דברים,״ לא, לא. אסור שיכאב לה. אני פותח את פי לדבר אך במהירות היא שואלת שוב, ״איך היד שלך?״
״זה לא מה שחשוב,״ היא מחנה את הרכב בחניה בבניין שלנו .״את, את זה מה שחשוב.״
היא שיחררה את החגורה אך נשארה ברכב.
״למה את מפחדת ממני.״ שאלתי ופאק איך שאני מפחד מהתשובה.
״אני מפחדת ממפלצות.״
הסכין חתכה את ליבי לרסיסים.