חמש עשרה דקות [1]

אנדריאה 17

****ריהנה לנשמה****

"סוף סוף את עוזבת את הבית." אנטוניו אמר אחרי שאני וג'ו סיפרנו בארוחה המשפחתית של ג׳ו שהשכרנו דירה יחד.
"אתה עוד תגעגע." היא ענתה לו.
"אנחנו נבוא לבקר אותכן," אימא של ג'ו, אנה.
"רק אם זה בא ביחד עם אוכל, ובשבתות אנחנו חוזרות, זה רק כמעט שעה נסיעה."

"ואו אנה, זה הלזניה הכי טעימה שאכלתי."
אני ואנה מאוד מחוברות יש פעמים שג'ו לא בבית אבל אני בכל זאת באה בשבילה.

אנה היא אישה יפיפה מאוד.
וכמו ג׳ו גם אנה גינגית עם קצת נמשכים מפוזרים על אזור האף והלחיים, עיניה ירוקות וקטנות וגוף של מלאכית של ׳ויקטוריה סיקרט׳
אם לא הייתי מכירה אותה בחיים לא הייתי מנחשת שהיא בת 47.
אפשר לראות שהגנים שג׳ו קיבלה הם מאימא שלה.

אנה היא גרושה.
הגרוש שלה בגד בה ביחד עם ״החברה הכי טובה שלה״
אחרי שהיא גלתה את זה היא העיפה אותו מהבית.
בערך כשנתיים שהוא ניסה לחזור אליה בטלפונים ולבוא לביתה או לעבודה שלה, היא התעלמה ממנו כאילו היה בן-אדם זר.
כיום, יש פעמים בודדות שהוא עדיין בא לראות את אנה והילדים.
ואיך ג׳ו מספרת לי שהוא אומר, ״אני מתגעגע אלייך, זה היה טעות, קשה לי בלעדייך אני לא מסוגל! אני חייב אותך אני רוצה להזדקן איתך.״
אבל אנטוניו וג׳ו לא רוצים לראות אותו בכלל.
הם ראו איך הוא שבר את ליבה של אימא שלהם.
היה להם קשה מאוד לראות את אימא שלהם שבורה.
כי לא רק בעלה בגד בה גם החברה שלה.
בנוסף לכך, אני גם ראיתי כמה זה פגע בה כשבאתי לג׳ו.
אני חושבת שזה הוביל לדיכאון שלה, וניסתה להתנהג כאילו הכל טוב, אבל כולנו שמנו לב כמה קשה הייתה לה הידיעה הזו שאהבת חייה לא יהיה איתה יותר, כמה קשה בלי החברה הכי טובה שלה.
אבל עכשיו היא יוצאת לדייטים ונהנת מהחיים כמו שצריך,
ונראת כמו אישה חדשה ומאושרת.

"תודה רבה, תודיעי לי כשאת באה שוב ואכין לך.״
"זה אומר שתצטרכי להכין כל יום." ג'ו אמרה, "כל שני וחמישי היא פה."
גיחכתי "נכון."
"אבל אתן עוברות דירה." אנה אמרה.
"אה נכון." הנחנו יד על המצח באותו זמן.
״מפגרת.״ אנטוניו מלמל.
"דבר יפה אליהן." אנה הזהירה
"דיברתי רק אל ג'ו."
"זה לא סותר מתוק שלי."
גו מהנהנת את ראשה בהסכמה.
"ואנטוניו אתה עוזר לנו לצבוע מחר את הדירה." היא הוסיפה בעוד שמזגה לעצמה מהקנקן מים.
"מצחיק, אבל אני עסוק." הוא לגם מהשתייה שלו.
"אתה בימי חופש בימי שלישי."
"יש לי עוד חיים חוץ מהעבודה."
"מתוק שלי תעזור להן." אנה התערבה
"אני יוצא עם חברים."
"תבטל." ג'ו לא ויתרה
"לא."
״אז בשביל מה אתה אח שלי? מיום ליום אני קולטת כמה אתה טעות ענקית.״
"לא נורא ג'ו. מקסימום יהיו שכנים שיעזרו לנו." אמרתי.
"מקווה, כי חייב לסיים הכל מהר וממחר צריך לקנות רהיטים אפילו דברים בסיסים שהיה לנו להתחלה ובהמשך נוסיף דברים."
"אחרי שנצבע נזמין מאתרים רהיטים.״