חמש עשרה דקות [1]

ניקולאס 35

פרק ארוך ❣️
צריכה לדעת אם אתן מעדיפות פרקים ארוכים כמו אלו או שלא.

לאורך כל הפגישה השתדלתי להישאר מרוכז כמו שאני תמיד.
אבל לא הצלחתי.
אני לא יכול להיות מרוכז כשהיא מרצה.
אנדריאה עומדת עמידה זקופה, ומדברת בביטחון בנוסף עם תנועות ידיים, והדיבור הבוגר שלה מושך בטירוף. היא משתמשת בדיבור הזה רק בעבודה. זה מדליק אותי.
אור מאיר את פניה העדינות. והשמלה שעוטפת את מותנייה הצרים מוציאה אותי מדעתי לגמרי.
וזה לא מסתיים כי החיוכים שהיא שולחת לכולם... אני חושב שאני לא היחיד שמהופנט פה בחדר. אני בטוח. מתקן את עצמי.
בפגישה הזו אני משחזר לעצמי איך עטפתי אותה בזרועותיי והרחתי אותה.

״יוצא מן הכלל.״ סול אמרה בחיוך מרוצה. סול היא בת חמישים ומנהלת כללית של הנדסה ותוכנה.
אני פניתי אליה שתעבוד אצלי, הצעתי לה מחיר שאי אפשר לסרב לו. לא עניין אותי ״לגנוב״ אותה ממקום אחר, העיקר שתהיה אצלי.
"תזכירי לי בבקשה מה השם שלך?" שאלה סול בשעה שרשמה בדף שמונח מולה.
"אנדריאה אלאברס.״
"מהממת. ארצה גם פגישה פרטית איתך, יש לי כמה דברים לדבר איתך, והצעה קטנה." היא הרימה את ראשה לכיוונה וחייכה.
אנדריאה שלחה אליי חיוך סגור, התרגשות מוזרה ולא מוצא חן בעיניי עוברת בגופי כשהיא ישר מראה לי את התגובה שלה.
ראיתי בעינייה שהיא רוצה לקפץ מהתרגשות. הנהנתי לעברה בחיוך קטן ומהר מחקתי אותו כשהבנתי מה אני עושה.
"כמובן." השיבה.
סול הניחה אתה ידייה על השולחן, "אם כך, הפגישה הסתיימה." היא התרוממה ואמרה.
"תודה לך סימון ותודה לך אנדריאה. אתם אנשים מדהימים וראש יצירתי ביותר."
"גראסיס." סימון ואנדיראה אמרו יחד.
"אני צודקת אדון רומרו?"
"בהחלט, אני משאיר אצלי רק אנשים עם ראש יצרתי."

כולם התחילו לצאת. "אנדריאה," עדיין יושב. "תישארי כאן."
המתנו עד שכולם יצאו.
כשהחדר היה שקט ורק היא ואני נשארנו היא קרנה מהתרגשות.
"אתה קולט! הם אהבו נורא את הרעיון שלי! אני לא מאמינה."
"אני לא מופתע. ללא ספק ידעתי שהוא יהיה טוב כשראיתי אותו במחשב שלך." כשעשיתי לך מסאז, כמיששתי את גבך, כשנאנחת. 
"את בחורה מתחשבת." הגעתי למסקנה כשהיא חשפה לנו את המיזם.
"ולחשוב שאני וג'ו שקלנו פעם להיות חשפניות בעקבות זה שלא נתקבל לשום עבודה." היא פרסה את ידה, "ועכשיו לראות את שתינו במצב הזה." היא חייכה בגאווה.
פקחתי את עיניי. "חשפנית?"
לגמרי שכחה עם מי היא מדברת.
"כן. תחשוב על זה. לילה אחד, משוכרת של חודש." היא צחקקה.
היא יותר מדי מתרגשת שהיא שוכחת מול מי היא.
"שמעי״,״ אני מעביר את מבטי על גופה, ״לחשוב עלייך חשופה נשמע טוב..." טוב מדי. "לעומת זאת, עלייך חשופה ליד אחרים נשמע נוראי!"
"לא התכוונתי שתחשוב על זה בצורה כזו." היא שיחקה עם אצבעותיה והובכה.
"את הכנסת לי את זה לראש, את תגרמי לי לחטו-"
"אמרו לי שאת נמצאת כאן. סוף סוף אני מצאתי אותך." מישהו נמוך ממני נכנס לחדר הפגישות, מישהו לא מזוהה.
בלונדיני, נראה כאילו לקח שלוש שקיות אבקה של סמים.
שלחתי אל אן מבט לראות אם היא מזהה, והבנתי שכן. כשהיא נדרכה ולאחר מכן הבעת פניה השתנה לזועמת והסקסית.
"מי אתה?" התקרבתי אליו באיום כשאני מבין שאן לא רוצה אותו כאן.
"ידיד של אנדריאה." הוא המשיך להסתכל עליה.
"אתה לא ידיד שלי, ואין לך שום קשר אליי." היא אמרה בקול שלא זיהיתי שיצא ממנה וזה הדליק אותי.
כל דבר בה מדליק אותי, על מי אני עובד?
"שמעת אותה, עכשיו תצא מהבניין שלי."
הוא עדיין לא הביט בי זה חירפן אותי.
"אן. תני לי לדבר איתך." הוא התחנן.
"לא." היא ענתה
"תצא!" נהמתי.
"תשחרר אותי, אני מדבר אליה."
"אבל היא לא רוצה!" האגרוף שלי מוכן, אך עוצר את עצמי לרגע הנכון.
אני צריך לשמור על שליטה, הרי אני בחור עצבני.
"אן שלי," אן שלי? "פרפבור רק לכמה דקות."
לא הורדתי ממנו את העיניים.
שמעתי את אן מוציאה אנחה מפיה.
"חמש דקות ואתה עף. ואני לא רוצה לראות אותך יותר!"
מצוינת.
״לפני הכל, תפסיק לשלוח לי פתקים.״ ביקשה.
״אני לא שולח כלום נשבע.״
״הפתקים! שאתה משאיר לי בכל מקום.״
״אן שלי אני נשבע לך. זה בטח איזה סטוקר, או הבחור שהיה מאוהב בך מהפנימייה.״
״נגיע לזה אחר כך. תגיע לעניין, אני עסוקה ואתה מבזבז לי זמן.״
"קודם כל תגידי לבריון הזה לעוף ממני."
"אני לא מחליטה עליו."
היא לא יודעת שאני אעשה כל מה שהיא תרצה.
הגמד הביט בי סוף סוף, "אתה מוכן לעוף לי מהעיניים?! אני רוצה לדבר איתה לבד." הוא הדגיש את המילה האחרונה.
"הוא יכול להישאר."
היא לא סומכת עליו, היא מפחדת להישאר איתו לבד. הרי איזו עוד סיבה יש שתרצה שאני אשאר בשיחה פרטית?
"אז לפחות שיתרחק ממני, ושלא יוציא מילה."
פחדן. סיננתי לעצמי. ויש לו ממה לפחד.
"סניור, תוכל לעמוד מאחורי, בבקשה?"
מה שתבקשי.
"אני שם עלייך עין גמד." אמרתי.
"גמד תקרא לאי-" הוא היה מסיים את המשפט והיה מוצא את עצמו בקבר חי.
"מספיק!" אן אמרה. "תזכור, ארבע דקות."
"אמרת חמש!"
"ביבזת לעצמך דקה אז קדימה כי אין לי את כל היום."
גם את הצד הזה שבה אני אוהב כל כך.
"תקשיבי, אן. אני לא מפסיק לחשוב עלייך."
אוי, נו באמת. גילגלתי את עיני. הדביל הזה שחושב שהוא ישיג אותה?!
"אני כל כך מתחרט על מה שעשיתי. בבקשה ממך, תקבלי את הסליחה שלי."
חתיכת אידיוט.
"מה עשית לה?" נהמתי וצעדתי קדימה, אך אן הניחה את ידה על חזי ועצרה אותי. אל תזיזי את ידיך.
רגע, למה אכפת לי?
"לא, ליאון. לא מגיע לך. אתה חושב שמגיע לך?" היא חיברה את גבותייה בשאלה.
"כן! הייתי הכי טוב בשבילך!" הוא התקדם צעד לעברה ושמתי לב להתכווצות שלה. הוא עשה לה משהו. אני חושב לעצמי בהבנה. הבן זונה מפחיד אותה.
היא הצביעה על עצמה. נדה בראשה וצוחקת צחוק מר, "טוב? בשבילי? תחשוב שוב!" היא נותנת לו הזדמנות.
"תמיד הייתי לצידך לא משנה מה! אני אוהב אותך!"
אני מנחש מהשיחה הזו שהוא האקס הדביל שלה שנראה כמו כלב מסומם.
"לצידי?" היא צחקה צחוק ערסי. "לצידי!" היא אמרה בקול גבוה יותר.
ידו מחליקה על שיערו ופרצופו מתוסכל, "כן, אן! בטוב וברע."
"בטוב וברע בתחת שלי!״
הו... אם כבר מדברים על התחת שלך אז התחת שלך מושלם. ״בחיים אבל בחיים! לא היית לצידי, זה היה יותר כמו אני לצידך!"
"לא אן. אני-"
"לא?!" עיניה נפעמות בתהדמה.