חמש עשרה דקות [1]

ניקולאס 22

"שמעת פעם על לדפוק?"
"ממתי אני דופק אצלך."
"אף פעם, אז תלמד."
"מה שתגיד." סינן לואיס בשעה שנכנס למטבח, נעמד לידי כשמבטו סורק אותי, "אני רואה שאתה לא מוכן."
"לא מוכן למה?" אני שואל כשאני באמצע להכין ממולאים.
"מה אתה רציני? את התאריך לידה של העובד הראשון שלך אתה זוכר ומה שקבענו אתמול אתה לא?"
"אני העובד הראשון."
"אז השני."
"אתה השני."
"אל תשגע אותי, שים על עצמך איזה משהו."
הוא בחן והריח את האוכל.
הסתכלתי עליו, ״ל-״
הוא הצביע על האוכל והלך לשכב בספה, ״בעצם קודם תכין לי פה צלחת ואז נצא.״ הוא אמר בקול רם מכיוון הסלון.
ואחרי כמה שניות שלא עניתי הוא אמר, ״שמעת אימא?״
גלגלתי את עיניי, ״כן, לואיס. שמעתי.״
אני באמת מרגיש כמו אימא שלו.

סיימתי לבשל הנחתי ללואיס צלחת בשולחן בסלון אחרי שאיימתי עליו להשאיר נקי אחריו. שאר האוכל הכנסתי למקרר והלכתי להתארגן בזריזות.
לבשתי חולצת טריקו לבנה עם שרוולים קצרים כך שאפשר לראות את הקעקועים שעל זרועי, גינס וכובע בייסבול. לא לבוש שאני לובש ביום יום.
מעדיף להסתתר למקרה שאראה את העובדים שלי בבר.
אין לי את הכוח לשמועות בעבודה או שקרים.
לבסוף מרחתי אפטרשייב על גופי ויצאנו.
האמת היא שאני לא במצב רוח לצאת, עבר עליי יום ארוך מהרגיל.
אבל לא באלי לבאס את לואיס, והוא צודק אני באמת צריך לצאת.
לא ראיתי הרבה זמן עולם חוץ מהעבודה עבודה והבית.

***הפרק לא הסתיים, יש המשך אחרי התמונה***

נכנסו לכניסה של הבר.
הרבה שנים לא הייתי כאן והכל נשאר אותו דבר, חוץ מהאנשים.
המקום עדיין נראה יפייפה, צבעוני מוסיקה ספרדית טובה והמקום גדול.
״נתחיל באיזה שוט?״ לואיס ענה וסרק את המקום.
סליחה, את הבחורות.
ישבנו בבר שתינו, צחקנו, דיברנו.
״היי,״ סובבתי את ראשי הצידה וקלטתי אישה שניראת טוב.
אבל לא, אני לא מעוניין, גם לא לסטוץ משהו שכבר לא עשיתי כמה שנים.
כעת, לואיס מתווכח עם הברמן על כמה בירה עדיפה על וויסקי.
״תקשיב, אתה מדבר עם המומחה הגדול, אתה לא יכול לא להסכים עם מישהו שבאמת מבין.״ הוא אמר לברמן.
״הוא איתך?״ האישה אמרה.
״כן.״ אמרתי. ״להזמין לך לשתות?״ אני לא מעוניין אבל לא נעים לדחות אותה.
״אני אשמח.״ היא חייכה חיוך סגור והתיישבה על הכיסא לצידי.

הזמנתי לה לשתות דיברנו קצת וניסיתי להתעניין, להקשיב.
בניגוד לכך, כל הראש שלי במחשבות אחרות לגמרי.
ואיך לא, העבודה.
היא נצמדה קרוב יותר, מבטה צנח אל שפתיי כל כמה רגעים ולפתע היא הניחה את ידה על זרועי וליטפה אותה, הביטה בי ונשכה את שפתה התחתונה, ״אז את-״
״אני גיי.״
פאק מה.

פניה מבולבלות כמו פני.
מכל הדברים שיכלתי להגיד בשביל לדחות אותה בעדינות עניתי, ״אני גיי.״ איזה דביל.
כנראה שלואיס שמע את זה והתחיל להתגלגל מצחוק.
״יצא לך בכזו קלילות מהפה שאני אתחיל לחשוד,״ לואיס אמר בקול כשהוא לא מפסיק לצחוק ולטפוח על השכם שלי.
״היית אומר פשוט שאתה לא בעניין.״ היא אמרה בחוסר הבעת פנים וקמה.
הוא נעד בראשו כשחיוך נשאר על פניו, ״אתה צרה צרורה, ניק.״
אני יודע.

״טוב אז את מי נבחר לך?״ לואיס סובב את ראשו לכיוון הרחבה וסרק את האנשים.
״שים לב שאני בוחר לך גבר, לא אישה.״ התבדח.
״לא, לו. באתי לכאן וזה מספיק, אני לא מעוניין.״
הוא חזר להביט בי, ״אל תהיה כבד.״
שום בחורה לא מעניינת אותי, ושום בחורה לא תעניין אותי. הדבר היחיד שמעניין אותי זאת העבודה שלי, החברה שאני מנהל.
״תקשיב, לך לבחורה הזו שם,״ הצבעתי בסתר על הבחורה עם השיער האפרו הנפוח והיפה שלא מפסיקה לשלוח ללו מבטים. ״ואני אמצא לי מישהי,״ שיקרתי. ״אני טוב בזה.״ שוב שיקרתי.
״קלטת גם שהיא מסתכלת?״ הוא אמר שהוא שולח אליה מבט ומרים את כוסו לפיו.
״כן, קישטה.״ דחקתי בו.
״אני הולך,״ הוא קם מהכיסא והסתכל עליי, ״אני מאוד מקווה לראות אותך עם בחורה הלילה.״
רכנתי קדימה והשענתי את מרפקי על הבר, ״סמוך עליי.״

קמתי מהכיסא והלכתי לקצה של הבר כדי לעבור על קבצים חדשים של קורות חיים שהגיעו אליי היום.
המקום שם פחות אנשים שלא מסיחים את דעתי.
לפני שהתחלתי להתעסק בפאלפון הסתכלתי על לואיס שרוקד צמוד עם הבחורה.
למרות כל הבחורות שהוא יוצא, המוח והלב שלו רואים רק את נינה. או במילים שלו, ״הזין שלי אוהב ומצדיע אך ורק לבלונדה שלי״.