חמש עשרה דקות [1]

אנדריאה 63

לפני הכל אני מתנצלת שלקח כל כך הרבה זמן לפרק הזה לעלות🙏 השתדלתי כמה שיותר מהר, מבטיחה❤️
קיצרתי את הפרק פעמיים, זה אומר שהפרקים הבאים יעלו בקרוב.
אבל ממש כיף לדעת שאתן מחכות לפרק, זה תמיד משמח❤️

*אחרי חלוקת התעודות של ג׳ו*

״את צריכה משהו מהדירה שלך?״ ניק שואל לפני שהוא לוחץ על הקומה שלו ומצמיד אותי לחיקו בעוד שאני רועדת מקור.
״לא״, שפתי התחתונה רוטטת. ״רוב הדברים שאני צריכה שמתי אצלך״.
״אני אדליק חימום״. הוא משפשף את ידיו על זרעותיי שמכוסות בגקט השחור שלו שלובש בדרך כלל לעבודה. ״הם חזרו, כולם?״ שאל בעוד שאנחנו ממתינים שהמעלית תגיע לקומה 39.
״כן, כולם כבר בבית. ג׳ו נסעה אל גסטון, שמעתי שלילי צריכה עזרה עם מייקל״.
אני וניק חזרנו מותשים לבית אחרי שעברנו אצל האנשים שפגעו באימא שלי, שלקחו את קופיקו בדרך אכזרית. צדקנו, היא שילמה להם. היא ברחה מבית משוגעים. היא בורחת להם כל הזמן. היא משוגעת אבל לגמרי חכמה, ותחמנית. היא עבדה על כולם שהיא ״בריאה״ כמעט שנה.
ניק פיטר את שתי הנשים מהעבודה. לא התנגדתי, אני בעד. זה לא בשבילן הן לא עושות זאת בדרך הנכונה יש הרבה דרכים שהם עשו לא נכון והדרך הראשונה הייתה בכך שעשו זאת בשביל כסף.
פגעו במשפחה בשביל כסף, בגלל שפחדו מאישה משוגעת.
״עכשיו גם הפסדתם את הכסף שהיא העבירה ואת הדרך להשיג כסף״. כך ניק אמר להן.
לאחר מכן נסענו אל הגברים והשומרים. ניק העדיף שאשאר בחוץ ואני לא התנגדתי. הדבר האחרון שאני רוצה זה לראות איך ניק ״מטפל״ בהם. הוא לגמרי היה עצבני עליהם ואני גם.
לא אשקר הצטמררתי שניק אמר לי כשנכנס חזרה לרכב וניגב את ידיו בעצבנות עם מטלית. ״אם לא היה להם ילדים הייתי הורג אותם״. הצטמררתי מפני שידעתי שהוא היה באמת הורג אותם.
״אם הן לא היו נשים ואימהות, אותו הדבר״. אכפת לו מהמשפחה שלהם. הרי הם לא עשו כלום, רק האימא או האבא. ניק יודע שאף ילד לא רוצה שאחד מהוריו ימותו בעיקר בדרך כזו.

״צריך להתנקות מהיום הזה״. נכנסו לדירה עייפים. ״ועם מים חמים... עדיין אני רועדת״. ניק מחזק את האחיזה שלו בי ומחמם אותי.
המעלות היום היו מתחת לאפס. אף על פי שבסוף החודש הזה ובחודש הבא ינואר לא ירד שלג, במדריד כמעט ולא יורד, אך אם השנה ירד שלג לא יהיה מדובר בסופת שלגים אבל לגמרי קר כאן, מאוד קר.
״האף שלך״. הוא מחייך ולוחץ עליו.
אני משפשפת את אפי. ״מה קרה?״
״הוא אדום, זה חמוד״. הוא מחייך ומזכה אותי לצפות בגומה שלו.
״אבל בפעם הבאה את יוצאת עם צעיף, כובע, כפפות ומעיל ו-״
״בסדר אימא ניקה, אצטייד בפעם הבאה בלבוש חם״.
הוא נעד בראשו בעוד שחיוך קטן מופיע על פניו.
״קדימה, את באה?״
״לאן?״
״להתנקות״.
״אה. אני אחרייך״.
הוא זוקר גבה כתגובה לכמה שניות ואני מחליטה לחקות אותו וזוקרת גם גבה.
הוא לא מוריד את חיוכו גם כשסורק את גופי כששיניו נעוצות על שפתיו התחתונות. אני מכווצת את גבותי בבילבול כשהוא מתכופף ואז מבינה כשהוא אוסף את רגליי ונושא אותי על כתפו.
״להתקלח בלעדייך? ציקה כשאת רוצה להתקלח את קוראת לי, אין כזה דבר בלעדיי״.
״תוריד אותי חצוף, יש לי רגליים״.
״שמעת?״
״כן, כן. תוריד אותי״.
״לא. אני אוהב שהתחת שלך ליד הראש שלי״.
אני צובטת את התחת שלו בחוזקה אך הוא ממשיך ללכת אל כיוון המקלחת.״מה את חושבת?״ הוא צובט את התחת שלי בעזרת אצבעותיו אני מרימה את עצמי מעט. ״שלא אחזיר לך- אעעע!!״ אני משאירה נשיכה חזקה על גבו ומחייכת בניצחון.
״את לא פרייאית״.
״חה חה חה. מה אתה חושב? שאני לא אחזיר לך״.
אני נועצת את ציפורניי בחולצתו עקב כך שקפץ לרגע לסדר את התנוחה שבה אני נמצאת. ״הולך להיות לנו מקלחת ארוכה...״
״אתה בטוח? הרי גברים מבוגרים גומרים מהר מצעירים״.
״את קטנה מדי בשביל המשחקים המלוכלים האלו״.
״אתה זקן מדי בשביל להתעסק עם הילדה הקטנה״.
היא מפליק בישבני ובבעיטה פותח את דלת האמבטיה. ״עוד נראה לגבי זה, ציקה״.
צדקתי אבל לא ניצחתי. המשחק היה מהיר אבל הוא היה רק הראשון, הוא לא הפסיק את המשחק. הזקן לא מפסיד בכבוד אז החליט שהוא צריך להתעסק עוד עם ׳הילדה הקטנה׳ עד שהיא תתעייף קודם. זה עבד לו. אבל להמשיך לקרוא לי קטנה, הוא הפסיק אחרי התעללות קטנה ממני.