חמש עשרה דקות [1]

אנדריאה 65

⚠️ אני לא רוצה לעשות ספויילר
אז מי שמעוניינת לדעת לגבי האזהרה שתקרא
את הטריגרים שיש בהקדמה של הסיפור. ⚠️
תהנו!❤️

מאוחר יותר הזמנו לארוחה משותפת את גסטון, גו, נינה, לואיס וכמובן את הנרי הקטן.
אך לפני הארוחה כולנו יושבים על הספה הגדולה בסלון של ניק ומדברים בעוד שלואיס וניק נמצאים בחדר שלו כבר הרבה זמן.
אני משפילה את מבטי אל השטיח ומסמיקה שוב. שוב משחזרת את היום בבוקר ואת אמש.
ראשה של ג׳ו מונח על רגליי והיא טופחת בעדינות על הלחיי שלי. ״מה קרה בייב? במה נזכרת?״
״סתם... הייתי עם ניק אתמול״.
״זה מסביר את הפרצופים של שניכם״. חייכה לעברי חיוך מקסים. ״לפחות נזהרים?״
לא.
״משתדלים״.
היא מנידה בראשה בעוד שהיא צוחקת. ״כל יום אני אוהבת אותך מחדש בייב״.
״ואני אותך״, אני מטה את ראשי לכיוון המצח שלה ומשאירה נשיקה רכה. ״אי אפשר שלא לאהוב אותך״.
״היא מדהימה, נכון?״ אני מרימה את ראשי אל גסטון שיושב לידי, רגלייה של ג׳ו פרושות על רגליו והוא מעסה את רגלייה.
היא מרימה את ראשה ומקמרת גבה לעברו, ״גם הציצים שלי מדהימים, נכון?״
אני מציצה לעברו לראות את התגובה שלו. הוא מסמיק.
זה כזה מתוק. גסטון גבר ענק ושרירי ובתוך תוכו רך כמו חמאה, וביישן ברגעים מסוימים, כמו עכשיו.
השילוב של ג׳ו עם גסטון הוא חד משמעית השילוב האהוב עלי.
הוא מרים אל פיו את רגלה ונושך קלות את עקב רגלה. ״לגמרי מדהימים״. קולו מחוספס.
״האם החישניים שלי קולטים חרמן חדש? גסטון נחרמן?״
אני מפנה את מבטי הצידה אל לואיס שעכשיו הצטרף וקפץ על הספה ושחרר אנחה בזמן שהניח את זרועו על כתפה של נינה שמלטפת את הנרי הקטן.
ניק עדיין לא יצא מהחדר.
אני משחררת את הפיהוק העשירי שלי להיום. ״ניק בסדר?״ לחשתי אל לואיס.
״כן, אל דאגה הוא עוד רגע חוזר״.
״החיישנים שלי קלטו את החרמן הראשי מהרגע הראשון, לואיס החרמן הראשי״. נינה אמרה.
״אני לא יודע על מה את מדברת״.
״אל תזלזל בחיישנים של האישה״. ג׳ו אמרה ואני מהנהנת ומחזקת את דבריה. אפילו הנרי נובח ומחזק את דבריה.
״אני אהיה חבר טוב ואמליץ לך להיזהר עם התשובה״. אמר גסטון.
״אני יודע שאסור לזלזל, אני מפחד לזלזל״. לואיס השיב.
ג׳ו הרימה את ידיה והרימה את אגודלה. ״עבודה טובה נינה״.

לאחר שעברו עשרים דקות התיישבנו כולנו לאכול. דיברנו וצחקנו עד שכולם לא הצליחו להכניס עוד חתיכה קטנה של אוכל, חוץ מהגברים בשולחן שדאגו לסיים את השאריות של בנות הזוג שלהם.
אני קמה לאסוף את הצלחות, והסכומים.
״תשבי אני אעשה את זה״. ניק עצר אותי וניסה לקחת ממני את הצלחות שהעמסתי.
״לא-״ עוד פיהוק תופס אותי באמצע משפט. ״לא, אני״.
בזמן האחרון עייפות נופלות עליי והיום אני מרגישה שאם אעצום עיניים ארדם.
״לואיס וגסטון, בואו נעזור״. ניק הציע וגסטון ולואיס ישר קמו.
״תשב ילד יום הולדת, תנו לי לפנות, זה מוזר אבל אני אוהבת״.
״היום הולדת הייתה אתמול״.
״אל תתווכח עם אן בקשר הזה, לא למדת?״ גו אמרה. ״אני רוצה כל הזמן לעזור לה אבל היא מתעקשת ש״אנוח״ ולתת לי הרגשה שאני מלכה״.
״את יודעת למה היא רוצה לתת לך הרגשה של מלכה״.
״כי אני מלכה״. גסטון לוקח את ראשה ומשאיר נשיקה על רקתה.
״עוד זוג דביקי״. מלמל לואיס בעוד שהוא משחק בשיערה של נינה.
״אם אנחנו דביקים אז איך אתה נקרא יחד עם נינה?״
״סופר דביקים״. ענתי.
״אבל אתם חייבים להבין שמבלונדה אי אפשר שלא להיצמד אליה״.
״גם אל ג׳ו״.
״גם אל אן״. גסטון וניק אמרו באותו זמן.