האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 7

לוגן

"טוב זה הכל," אני אומר למייקל אחרי שעתיים שישבנו על העסקים שלי ועל המספרים. מייקל יוצא מהחדר. המחשבות שלי יישר חוזרות לאליסה אני צריך לחשוב על טקטיקה אחרת איתה. היא חזקה יותר ממה שחשבתי. חקרתי עליה אבל לא מצאתי הרבה. היא טשטשה טוב את עברה, היא טובה זה יהמר לזכותה. דון, האקר שלי מצא שהיא עברה כמה בתי יתומים עד שהיא ברחה וזהו. מישהו חתך אותה בגבה, מי זה יכול להיות? אקס מתעלל? המחשבה הזאת מבעירה את דמי. נקמה מוכרת לי הייטב ופתאום בא לי להשיג לה צדק אבל מה אכפת לי? מה אני שונה מהם? גם אני חתכתי אותה ורוצה לנצל את הקישורים שלה לטובתי. אין לה ערך בעיניי אני צריך להישאר ממוקד. אז למה הפריע לי היום שאיתי את אח שלי נוגע בה? מטפל בה, רציתי אני לעשות את זה. לעזאזל! חייב לחשוב איך לגרום לה לשתף איתי פעולה.
דפיקה בדלת, "בוס, אפשר להיכנס?"
"כנס," אף אחד לא מעז לפתוח את הדלת בלי אישור שלי.
"בוס ארוחת הערב מוכנה, איפה תרצה לאכול?"
"בחדר האוכל, ליאו כאן הגיע?"
"כן, הוא יצטרף אלייך." הוא אומר לי. אני מהנהנן, והוא הולך. אני מסדר כמה דברים לפני שאני יוצא מהמשרד. אני נכנס לחדר האוכל ליאו כבר שם עם הבת זוג הנוכחית שלו שאת שמה אני לא זוכר.
"ערב טוב," אני אומר ומתיישב בראש השולחן. טוני מגיש לנו את האוכל.
"איך הייתה הפגישה עם מייקל." שואל ליאו.
"רגיל." כאילו שאני אפתח את זה ליד הבת זוג שלו.
"קלואי סיימה את הקורס שלה בהצטיינות." ליאו אומר. אה אז ככה קוראים.
"יפה מאוד, מה את לומדת?"
"ציפורניים וגבות." היא עונה. אלוהים ישמור.
"בהצלחה."
"אני רוצה לפתוח לה מכון קוסמטיקה." מבקש ממני ליאו.
"למה?"
"אני רוצה להשקיע בה. היא אלופה במה שהיא עושה."
"וכשתפסיק לזיין אותה, מה יקרה לעסק?"
"לוגן! למה אתה חייב להרוס הכל. לידיעתך אני אוהב אותה והיא עוברת לגור כאן."
"לא, כל עוד אני גר כאן." אני מתעצבן, ודופק על השולחן.
"בוס," טוני קורה לי.
"לא עכשיו." אני עונה לו עצבני בטירוף.
"זה דחוף." הוא מתעקש ואני מבין שזה רציני.
"מה קרה?"
"זאת אליסה..."
"מה איתה?"
"היא... היא איך שהוא יצאה מהחדר וניסתה לברוח, השומרים תפסו אותה."
"מה? היא מה?" דמי מתחם עוד יותר אם זה אפשרי, אני רותח. אני קם מהכיסא וממהר לצאת מהחדר האוכל.
"השומרים עדכנו אותי," הוא אומר מאוחרי. אני יוצא מהאחוזה. אני רואה שניים מהחיילים שלי תופסים את ידיה והיא מתפרעת.
"תעזבו אותי בבונים מגודלים," היא צועקת, אני מתקדם אליהם.
"תעזבו אותה," אני פוקד. היא מסתכלת עליי בפרצוף כועס. "למה את לא בחדר?"
"יצאתי לנשוף אוויר צח."
"איך יצאת מהחדר?"
"אחד החיילים שלך עזר לי." היא מסתכלת ישירות לתוך עיניי. השקר כתוב לה על הפנים, אף אחד מהאנשים שלי לא היה עוזר לה.
"היא משקרת." אומר אחד החיילים שלי. כאילו שהאמנתי לה. "ראינו אותה יורדת מהחלון, היא קשרה סדינים אחד לשני."
"כן, היא ניסתה לברוח, תפסנו אותה מתקרבת לשער של האחוזה." אומר החייל השני.
"את ארנבת קטנה וחמקנית." אני אומר לה.
"תן לי ללכת."
"רק אחרי שאסיים איתך."
"אני לא עוזרת לך."
"אנחנו עוד נראה בקשר לזה, עכשיו עופי לחדר שלך," אני אומר, היא לא זזה. אני מתקרב אליה ודוחף אותה לכיוון האחוזה. היא הולכת בחוסר חשק.
"מהר יותר ארנבונת." אני אומר לה. היא מסתובבת אליי.
"תשחרר אותי."
"את מתחילה לעלות לי על העצבים." אני תופס בידה וגורר אותה.
"תעזוב אותי בבון אחד!" היא מנסה להשתחרר מאחיזתי. אני מתכופף ומרים אותה כמו שק תפוחי אדמה. היא חובטת בגבי אבל זה לא מזיז לי.
"תוריד אותי מיד. הצילו! שמישהו יעזור לי! חטפו אותי." היא צועקת וזה גורם לי לחייך. אף אחד לא יעזור לה. אני פותח את הדלת של האחוזה.
"שקט את עושה לי כאב ראש."
"היי את, תעזרי לי חטפו אותי." אליסה אומרת לקלואי שנראת מזועזעת.
"ארנבות, היא עוד תחשוב שאת רצינית," אני אומר לאליסה וחובט לה בישבן. "קלואי זה סתם משחקי תפקידים, היא אוהבת לדמיין שהיא אסירה ואני חוטף. זה עושה לה את זה שהיא נאבקת בי ואני מזיין אותה חזק." אני אומר לקלואי, והזיין שלי מתחיל לעמוד חזק מהתיאור.
"הייתה מת. תשתחרר אותי." צועקת אליסה.
"טוב שתסלחו לנו, הבת זוג שלי זקוקה לי." אני אומר להם.
"מתי נמשיך את השיחה שלנו?" שואל אותי ליאו.
"תיפרד מהחברה שלך לשלום ותמתין לי בחדר שלי." אני אומר לו. וממשיך לכיוון החדר של אליסה, אני פותח את הדלת עם מפתח וזורק אותה על המיטה.
"תשחרר אותי!" היא צועקת.
"בשמחה, את סתם כאב ראש גדול תעשי מה שאני מבקש ממך, ואחר כך תחזרי לחיים העלובים שלך."
"החיים שלך יותר עלובים משלי."
"את גרה בדירה שכורה, אין לך חברים, לאף אחד לא אכפת שנעלמת, אין לך בעולם הזה שום רכוש, שום דבר ששייך לך. אני לעומתך, יש לי כסף כמו חול, אנשים שנאמנים לי ויסכנו את החיים שלהם בשבילי, אנשים רוחשים לי כבוד, וחצי המעיר הזאת שייכת לי. אני המלך של ניו יורק."
"אתה אולי מלך אבל לי בשרוול יש ג'וקר." היא אומרת.
"קדימה תראי לי מה המהלך הבא שלך, אני תמיד אהיה צעד לפנייך." אני אומר לה וסוגר את הדלת. הולך לחדר שלי, ששם ממתין לי האח הדפוק שלי.
אני נכנס לחדר, ליאור רואה אותי ומתרומם לעמידה, "אתה מוכן להסביר לי מה זה השטויות האלו?" אני אומר לו, ופותח את העניבה.
"אלו לא שטויות, אני אוהב אותה!"
"כרגע, עוד שבוע אתה מחליף אותה. לא ראיתי כאן מישהו קבועה מעל לחודש."
"הפעם זה שונה."
"אוקיי אני אעשה איתך עסק. תחזיק איתה חצי שנה ואז אין לי בעיה שתעבור לגור כאן." אני אור כי אני בטוח שעד אז הם יפרדו.
"מוסכם ומה עם העסק?"
"מה לך ולקוסמטיקה?"
"היא אלופה במה שהיא עושה, אתה צריך לראות את החברות שלה, הן מתעלפות מהעבודות שלה."
"ומה יקרה לעסק עם תיפרדו?"
"אתה לא מקשיב לי אנחנו לא ניפרד, היא תהיה אישתי." הוא אומר ואני מתחיל לצחוק מרוב ייאוש. "ותדבר לידה בכבוד! היא לא אחת מהזונות שלך."
"יופי עכשיו אתה גם אומר לי איך לדבר בבית שלי."
"שלנו." הוא מתקן אותי, "טוב תקשיב אני לא רוצה לריב איתך." הוא אומר וגם לי אין כוח להתווכח איתו, אני מת להיכנס למקלחת ולהביא ביד על אליסה.
"אין בעיה אותו הסכם, תחזיק איתה חצי שנה ואני אפתח לה עסק."
"מוסכם," הוא אומר ומחבק אותי, "תודה."
"הכל בשבילך אח קטן." אני אומר לו והוא יוצא מהחדר שלי. אני מוריד את הבגדים ונכנס להתקלח.