אליסיה
אני בתוך הרכב עם אנדרו ועוד חייל שנוהג בדרך לחסרי הבית, ליאו כבר רוצה לרצוח אותי שאני אחרת בטירוף.
"אז למה אמרת לי צאת , שאת עוד לא יצאת!,
"כי הייתי כבר בדלת אבל אז אח שלך רצה לדבר איתי."
"ממש לדבר איתך! זוג שפנפנים אתם."
"ליאו אני לא מדברת איתך על זה. זה מביך." אני לוחשת שאנדרו לא ישמע.
"טוב בואי כבר!"
"אני ברכב כמה דקות אני שם." אני אומרת והוא מנתק. בא לי לרצוח את לוגן איזה פדיחות.
אני יורדת מהרכב וניגשת ליאו, שהרכב שלו חונה לפנינו.
"יופי שהגעת." הוא רוטן.
"אמרתי שאני מצטערת."
"וזה לא עוזר לי, אני חייב לחזור למשרד כבר! חופרים לי בלי הפסקה. רציתי להיות קצת פה."
"זה יעזור אם אני אבטיח לך שנבוא גם מחר?"
"כן."
"יופי, אז נבוא גם מחר."
"בסדר." הוא אומר ומביא לי שני שקיות מלאים בובות, והוא מחזיק שלושה שקיות. אנחנו מתחילים לעבור בין האנשים שכבר מכירים אותנו ומכייחים אלו בהוקרה. אנחנו עוברים ליד קלייר שמתרגשת לראות אותנו, ליאו נותן לי את השקית האחרונה שנשארה בידו, הוא לוקח ממנה את בובת העורב ועוד בובה של נסיכות ומתכופף לרייבן.
"היי, חברה שלי. מה שלומך?"
"בסדר."
"תראי מה הבאתי לך." הוא אומר ונותן לה את הדובי של העורב.
"הבאת לי בובה של עורב?"
"כן, כמו השם שלך, את לא אוהבת אותה?"
"אני מאוד אוהבת אותה! תודה." היא קופצת על הצוואר שלו ומחבקת אותו.
"יש לי עוד הפתעה."
"מה?" היא שואלת והוא נותן לה את הבובה השנייה. "אני לא מאמינה! בובת חתול!" היא קוראת ומחבקת שוב את ליאו.
"איך ידעת שאני אוהבת חתולים?"
"את תמיד דואגת להאכיל אותם שלא יהיה רעבים." אומר לה ליאו.
"למדתי את זה מאליסיה, היא דואגת להאכיל אותנו, אז אני דואגת להאכיל אותם."
"מתוקה שלי, את כל כך כחמה." אני אומרת לה.
"שמחתי לראות אותך." אומר לה ליאו ומתרומם. "וגם אותך." הוא אומר לקלייר והלב שלי נמס שהיא מתביישת. היא כזאת בחורה טובה, חייבת לברר עם ליאו מה הכוונות שלו. שלא סתם ישלה אותה בלי כוונה. "את צריכה משהו? חסר לך משהו?"
"לא, תודה."
"קלייר את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי."
"כן, תודה אבל אני באמת לא צריכה כלום. אולי רק קרטון חדש לישון בו. זה כבר קרוע."
"כן בטח אני אדאג לזה." אומר לה ליאו.
"תודה רבה." היא עונה.
"קחי את המספר שלי שיהיה, אם יקרה משהו ותצטרכי עזרה." ליאו אומר לה ומושיט לה כרטיס ביקור. היא לוקחת אותו מידו ומחייכת אליו. אנחנו ממשיכים להתקדם.
רייבן רודפת אחרי ליאו. "מתי אראה אותך שוב?"
"מחר." הוא מתכוף אליה.
"אני אחכה לך." היא אומרת לו מחבקת אותו ורצה לאמא שלה. אנחנו ממשיכים לחלק עד שנגמרות לנו הבובות אנחנו צועדים לרכב.
"מה הקטע עם קלייר."
"מה הכוונה?"
"ליאו היא מאוד פגיעה."
"אוקיי, למה את אומרת לי את זה כאילו אני איזה סוטה?"
"לא התכוונתי לזה ככה!"
"אז איך התכוונת לזה?"
"הדאגה שלך אליה, היא עלולה להתבלבל ולחשוב דברים... אני פשוט לא רוצה שתשלה אותה בלי כוונה."
"את חוצפנית את יודעת? הבאת אותי לכאן לעזור ועכשיו פתאום את מפחדת שאני לא אשלה נשים?"
"לא נשים רק קלייר!" אני מתעצבנת גם. הגברים של משפחת אוונס מעצבנים אותי היום.
"אני לא משלה אף אחת. מאיפה לך לדעת שאני זה שנפלתי בקסמיה?"
"אני דווקא מאוד אשמח, היא כל כך מתוקה, ורייבן כל כך אוהבת אותך."
"מה דעתך תהיה התגובה של לוגן?"
"אלוהים ישמור." אני ממלמלת. "אל תגיד לו כלום."
"אני לא מחפש את האישור שלו את יודעת."
"ברור שאני יודעת, אבל הוא ימרר לך את החיים. אז עדיף שלא תספר לו." אני אומרת לו. הוא מהנהן בראש וחבק אותי ונכנס לרכב שלו. ידעתי שיש שם מעבר, פאק לוגן הולך להתחרפן הוא בטח גם יכעס עליי, שזה בגללי, אבל הוא יצטרך להתמודד עם זה. אני נכנסת לרכב שממתין לי, אנדרו נכנס אחרי ואנחנו נוסעים לאחוזה.
אני נכנסת לאחוזה ועולה לחדר שלי, אני מוריד את הבגדים ונכנסת למקלחת. שאני מסיימת, אני מורחת על גופי קרם ומתלבשת. אני נכנסת למיטה ומוציא את הנייד ומשחק ברואל סטאר. אני רואה שעונה חדשה התחילה, מחר אני אפרוץ את הקוד ואקנה אותה. אני מקבלת הודעה חדשה.
ליאו: התחילה עונה חדשה, תני לי קוד ליהלומים
אני: מחר
ליאו: איזה כיף לי שהכרתי אותך
אני: נצלן
ליאו: חוצפנית
אני: כפוי טובה
ליאו: מניפולטיבית
אני: חסר נימוס
ליאו: גנבת
אני: סתום
ליאו: סתמי
אני: כנס למשחק
ליאו: אני מזמין אותך
הוא אומר ושולח לי הזמנה, אני מאשרת אותו ואנחנו משחקים. ליאו שחקן מעולה וגם אני, אנחנו בלתי מנוצחים, תמיד מרווחים הרבה גביעים יחד. לוגן נכנס לחדר.
"היי."
"היי," אני עונה הוא מתקרב אליי, "שנייה אחת אני איתך."
"זה בסדר תמשיכי לשחק." הוא אומר. אני מריבה את עיניי לרגע ואני רואה אותו מלוכלך בדם. אני ישר מחזירה את עיניי למסך, אני יודעת למי שייך הדם הזה. הוא לא הצליח להחזיר לי את השרשרת. לא שאלתי אותו עליה אחרי הפעם היא שיצאתי מהחדר במרתף. לא רציתי להתמודד עם האמת שלוגן לא הצליח להוציא ממאט איפה הוא החביא את השרשרת שלי. הנחתי שאנדרו לא מצא אותה אחרת היא הייתה כבר מזמן על הצוואר. וויתרתי על השרשרת הזאת. הכל טוב. אני ממשיכה לשחק עד שלוגן יוצא מהמקלחת הוא הולך לחדר הארונות להתלבש וחוזר למיטה.
"שוב פעם המשחק הזה?" הוא אומר.
"מה הבעיה במשחק?"
"שאת מתעלמת ממני, שאת משחקת אותו." הוא אומר ואני צוחקת.
"כי זה משחק בלייב, אני צריכה להתרכז." אני אומרת כשאני הורגת את הבראול של האויב וגונבת את כל היהלומים ובורחת. "יש, יש יש.! אני כזאת אלופה." אני נעמדת על המיטה שהשעון מתחיל לספור אחרונה ומנצחת. אני עוברת לדף ניצחונות. "יש אני שחקן כוכב." אני צועקת.
"מכורה." לוגן אומר ומפיל אותי עליו. אני זורק את המכשיר ליידי כשאני שוכבת על גופו השרירי, אצבעותיי עוברות על עורו החם, הוא כל כך נעים למגע. אני ממשיכה ללטף אותו בזמן שלשוני חוקרת את הפה שלו, והוא מניח את ידיו על הישבן שלי ומוחץ אותו, ומניע את גופי על איברו.
"אני לא שבע ממך." הוא ממלמל אל תוך שפתיי כשאני מרגישה את איברו הזקור. הוא הופך אותי כך שהוא שוכב עליי, ואני רואה שיש לו שרשרת על הצוואר, התליון שלה נופל על החזה שלי. אני מכווצת את הגבות שלי. ללוגן אין שרשרת. לא יכול להיות. אין מצב שזאת השרשרת של אמא שלי נכון? אני מרימה את ידי לתליון. כן זאת השרשרת שלי אמא שלי. דמעות ממלאות את עיניי ואני מתחילה לבכות.
"אמא יקרה שלי," אני ממלמלת ומקרבת את התליון ומנשקת אותו.
"די, יפה שלי, על תבכי את קורעת לי את הלב, אני לא יכול לראות אותך עצובה." הוא אומר ומנשק לי את הדמעות.
"הם חסרים לי כל כך."
"אני יודע ארנבות קטנה שלי. בא לי להחזיר לחיים את בראין רק כדי להרוג אותו שוב על מה שעשה."
"הוא מת?" אני שואלת.
"הוא נושם את נשימותיו האחרונות ברגע זה." הוא יודע למי התכוונתי. אני מהנהנת בהבנה.
"תודה שהחזרת לי את השרשרת של אמא שלי."
"עוד לא הבנת שאני אעשה הכל בשבילך? אני אוהב אותך." הוא אומר אני מביטה בעיניו. אני לא מאמינה שהוא אמר את זה.
"אני אוהבת אותך."
YOU ARE READING
האקרית - נסיכות המאפיה 1
Lãng mạn"מה אתם רוצים ממני?" "שתפרצי לחשבון בנק שנגיד לך ותמשכי משם כסף." "ולמה נראה לכם שאני יכולה לעשות את זה?" עניתי. הם הסתכלו אחד על השני ולוגן סימן משהו לליאו. הוא ניגש לדלת השלישית בחדר והוציא משם את התיק שלי. "אל תיגע בזה!" אמרתי והתקרבתי אליו, לוגן...
