האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 65

אליסיה
אני מתמתחת במיטה בידיו של לוגן שממשיך לחבק אותי מאחור, אני מסתובבת אליו, ומנשקת אותו על הלחי. הוא עוד ישנוני. אני יוצאת מבין ידיו והולכת לחדר האמבטיה אני מצחצחת את שיניי ושוטפת פנים. יש לי היום שיעור מעניין אצל הפרופסור האהוב עליי ואני לא מתכוונת לפספס את זה בחיים, אני חייבת להגיע לפני הזמן ולתפוס מקום בשורה הראשונה. אני מתלבשת בזריזות שלוגן נכנס לחדר אמבטיה.
"תגיד ידעת שאמבר לומדת במכללה שלי." אני שואלת אותו.
"כן."
"ולא חשבת שאני צריכה לדעת מזה?"
"לא."
"אתה רציני?" אני שואלת הלם.
"היא גם ככה לא תחזור ללימודים, לא בקרוב בכל אופן. לכן חשבתי שזה מיותר להזכיר את זה."
"למה היא לא תחזור ללימודים?"
"כי אנחנו לא יכולים לקחת את הסיכון שהיא תברח או שיחטפו אותה. אנחנו צריכים שהיא תתחתן עם מייקל ורק אז, הוא ישקול אם לתת לה לחזור ללימודים."
"אז מה עכשיו היא תהיה כולאה בבית."
"מה אכפת לך ממה?"
"ממש לא אכפת לי, אני סתם מתעניינת." אני ישר נזכרת שהייתי כלואה כאן בחדר ולוגן די יתעלל בי.
"אני יודע מה את חושבת, והיא זאת לא את." הוא אומר לי, כנראה הפרצוף שלי הסגיר את המחשבות שלי. אני מרימה את כתפיי.
"גם אני הייתי נעולה בחדר בבית, זה לא נעים."
"אליסה, ארנבונת קטנה ויפה שלי. מהרגע הראשון הרגשתי את החיבור בינינו ונלחמתי בו בכל הכוח. לא באמת הייתי פוגע בך קשה, כל מה שעשית היה כדי להפחיד אותך, ואם כבר מדברים את דקרת אותי, להזכירך."
"לא השארת לי ברירה."
"בכל אופן, כמו שאת רואה היא לא כלואה. היא יוצאת מהבית עם מייקל. הכל בסדר."
"טוב."
"אם היא תחזור ללמידים אעדכן אותך לפני."
"בסדר." אני עונה ונגשת לנשק אותו. "יום טוב שהיה לך."
"תודה ארנבונת, גם לך."

אני יוצאת מהמבנה שבו למדתי כל הבוקר, והולכת לכיוון השולחנות לאכול את ארוחת הצהרים שלי, לא ראיתי את איב היום בכלל כשעברתי בין השיעורים, אבל אני לא מתפלאת אנחנו לא לומדות את אותם קורסים. אני מתיישבת באחד השולחנות הפנויים ומוציאה את הכריך שאיאן הכין לי.
"היי," זאת איב.
"היי," אני עונה, מרגישה את המתח בינינו.
"תודה שאתמול דאגת שאנדרו יחזיר אותי הביתה." היא אומרת.
"בכיף."
"את כועסת עליי?"
"לא, למה שאכעס עלייך?" אני מקשה עליה.
"בגלל מה שהיה במועדון..."
"שעזבת אותי כדי לבלות עם אמבר?"
"אל תהיה רעה זה לא היה ככה. הצעתי לך לבוא איתנו לבר."
"איב את יכולה להיות חברה של מי שאת רוצה, גם לי יש חברות אחרות את יודעת." זה שקר אין לי חברות אחרות, ואני שונאת את הקשר שלה עם אמבר.
"את יודעת שאני חברה של אמבר הרבה לפני שהכרתי אותך."
"מה הקשר? אני לא אמרתי לך לא לדבר איתה."
"אני יודעת, לא התכוונתי לכלום, רק ציינתי עובדה."
"זה שאני לא סובלת אותה לא קשור אלייך."
"מה קרה ביניכן?" היא מתעניינת.
"שום דבר מיוחד, היא פשוט לא באה לי טוב ומסתבר שזה הדדי."
"אז הכל בסדר בינינו?"
"כן." גם ככה אמבר לא תראה יום אור בקרוב, אני חושבת ברשעות.
"יופי כי אני אוהבת אותך." היא אומרת לי ומחבקת אותי.
"גם אני."
"נו? אז אנחנו הולכות לדבר על זה?"
"עכשיו דיברנו על זה."
"לא, אני מתכוונת לחבר הלוהט שלך! מנוולת איפה מצאת אותו?"
"הוא חיפש מישהי שתעזור לו, באיזה פרויקט במחשבים."
"די! את עבדת אצלו?"
"אפשר להגיד."
"איזה לוהט זה, בוס ועובדת." היא אומרת ואני מתגלגלת מצחוק.
"האמת בהתחלה כמעט רצחתי אותו. הוא בלתי נסבל." עכשיו תורה להתגלגל מצחוק.
"מה מצחיק?" שואל מישהו, אני מסתכלת אליו. זה הבחור החתיך שדיבר איתי ליד הלוקרים, אני מביטה אל אנדרו ורואה שהוא נדרך. יופי טופי. "איב אולי תבואי רגע איתי לשירותים, אני צריך עזרה במשהו." הוא אומר וכל החברה שלו מתחילים לצחוק.
"מה קרה? יד ימין כואבת לך כבר? תנסה להחליף לשמאל." איב עונה לו, וכל החברה שלו צוחקים.
"תמיד הייתי טובה עם הפה שלך," הוא אומר לה וקריאות התלהבות נשמעות. אחד החברים שלו לוחש לו משהו ומסמן לו עם הסנטר לכיווני. "האקרית היפה? מה את עושה כאן? איתה?"
"היא חברה שלי, ואל תקרא לי ככה. שמי אליסיה."
"אליסיה הצעה שלי תתרחקי ממנה שלא יצא לך שם לך נותנת, כמוה. בואי שבי איתנו."
"הייתי באה איתך אם הייתי משאיר אותי מסופקת. אתה יודע ששפיכה מוקדמת זאת בעיה שניתן לטפל בה." איב אומרת וגוררת אחריה צחוקים.
"נראה לי אני אוותר על ההצעה והשאר לשבת כאן." אני אומרת וגוררת עוד צחוקים. הוא מסתכל עליי ומצמצם את עיניו, הוא רואה עכשיו אויבת.
"חבל היית יכולה להיות זיון מעולה." הוא אומר, ובאותו הרגע אנדרו קופץ עליו, ומכה אותו באגרופים. פאק.
"אנדרו, תעזוב אותו עכשיו," אני אומרת אבל הוא לא רואה ממטר. החברים שלו מנסים להפריד אבל הם גם חוטפים אגרופים והוא חוזר לבחור המסכן ששוכב באפיסת כוחות על הרצפה. הוא עולה עליו ונותן לו עוד אגרוף. "אנדרו זה מספיק!" אני צועקת עליו. הוא נותן לו עוד אגרוף לפני שהוא מפסיק ומתקרב אליי.
"תגידי תודה שלוגן לא שמע אותו." הוא אומר לי ועובר אותי חוזר לעמדה שלו. פאקינג שיט.
"מורים מגיעים!" מישהו צועק. כולם מתחילים להתפזר, איב תופסת בידי וגוררת אותי משם. אנחנו הולכים לאחד המבנים מאחורה. "אני מקווה שלא ילשינו עלייך." היא אומרת לאנדרו שלא מוריד ממני את העיניים.
"שיט!" אני מקללת. "למה התערבת?! לא ביקשתי ממך! הייתי מסתדרת איתו."
"לוגן הוא הבוס שלי, ואף אחד לא יפגע בכבוד שלו לידי." הוא אומר ואני מגלגלת את עיניי.
"אתה לוהט שתדע." איב אומרת לו. "איך שהבאת לו בוקסים, זה היה...סקסי בטירוף."
"אל תעודדי אותו." אני כועסת עליה.
"טוב, לכו הביתה, אני חוזרת לשם, אני אעדכן אותך עם מישהו ילשין."
"בסדר." אני מחבקת אותה והיא מנפנפת לאנדרו, שנשאר אדיש. אני הולכת והוא מאחורי. "אנחנו לא מספרים שום דבר מזה ללוגן."

אני נכנסת לאחוזה טרודה במה שקרה עכשיו ונתקלת בליאו.
"היי, מה אתה עושה כאן?"
"אני גר כאן, עדיין בכל אופן." הוא אומר, ומוציא ממני צחוק.
"התכוונתי למה אתה לא בעבודה."
"סיימתי מוקדם."
"לוגן כאן?"
"לא."
"אז מה אתה מתכנן לעשות?"
"כלום, לשבת בסלון ולנוח, אולי לראות סרט."
"מתאים לי. אני רק עולה להחליף בגדים."
"יש לך קודים ליהלומים לבראול סטארס?"
"כבר בזבזת הכול?"
"כן! לא ראית את הבראולים החדשים? לא התאפקתי."
"האמת שראיתי! גם אני קניתי כמה. אתן לך קוד חדש."
"אין עלייך."

אני יורדת אחרי חמש דקות עם פיג'מה, ליאו הכין לנו פוקפורן אנחנו מתייבשים בסלון ומתחילים לשחק בראול סטארס עד שנמאס לנו, ואנחנו צופים בסרט עד שאני גולשת על הכתף של ליאו ונסחפת אל תוך שינה.
"מה לעזאזל?" אני שומעת את הקול של לוגן ואז הראש שלי נזרק לספה ליאו נעמד בפתאומיות.
"אני לא יודע מה קרה, ראינו סרט ופתאום נרדמנו." אומר ליאו, אני פותחת את עיניי ורואה את המבט הכועס של לוגן.
"מה קרה?" אני מתרוממת ומשפשפת את הפנים.
"מה קרה את שואלת אותי?" אומר לוגן.
"כן, מה קרה שאתה מעיר אותנו בצעקות? אפשר לחשוב שמצאת אותנו ערומים."
"אליסיה סתמי." מסנן ליאו.
"אני לא אסתום, מה עשינו לא בסדר? ראינו סרט ונרדמתי על הכתף שלך, מה הבעיה?" אני מסיימת ומסתכלת על לוגן.
"הבעיה היא, שרק לי מותר לגעת בך. רק לי מותר לישון איתך."
"אל תתחיל עם זה שוב." אני אומרת.
"את יודעת מה עשיתי לגבר האחרון שנגע בך?" הוא שואל. מאט שמו ישר עולה בראשי. אין לי מושג איך הוא התעלל בו, אבל אני בטוחה שהוא סבל ממש.
"מה אתה משוואה בכלל! אין לי כוחות אלייך. ליאו בוא אנחנו נוסעים לרחוב, לבדוק שהחברים שלי לא צריכים כלום."
"את לא הולכת לשום מקום. הנזקקים שלך יכולים למות מצידי." מתערב לוגן.
"אני לא שואלת אותך, ליאו בוא אנחנו הולכים." אני יורקת בארסיות. הוא חיי בסרט אם הוא חושב שאני אקשיב לו.
"עוד צעד אחד ואני אפוצץ את ליאו כל כך חזק, שאת תצטרכי לשבת ליד המיטה שלו במיון כל הלילה." אומר לוגן.
"אתה לא תיגע בו." אני מרימה אצבע באזהרה.
"תנסי אותי." הוא מאתגר אותי.
"לוגן אני לא צוחקת."
"יופי כי גם אני לא." הוא אומר. בן זונה אין לי ברירה אלא להיכנע לו, כי לא בא לי שהוא יכה את ליאו, אין לי ספק שהוא יעשה את רק כדי להוכיח לי שהוא שולט. גם לוגן יודע שזאת החולשה שלי, יהמר לזכותו שהוא אמר שהוא ישתמש בזה כנגדי במידת הצורך.
"ליאו נלך פעם אחת." אני אומרת בלי ברירה.
"אל תתבאסי." אומר לי ליאו.
"אתה עוד פה?" שואל לוגן את ליאו. 'נדבר' ליאו מסמן לי את השפתיים לפני שהוא בורח מכאן.
"אתה תשלם על זה." אני אומרת ללוגן.
"ארנבות את לא יכולה להפחיד את הפחד בעצמו, חשבתי שכבר הבנת את זה."
"אתה יודע מתי מתחילים לחיות? כשמפסיקים לפחד ולהשיב מלחמה."
"זאת סיסמה יפה. היא תביא לך מלא עוקבים לדף החדש שפתחת באינסטגרם, אבל עליי היא לא עובדת." הוא אומר. דון לעזאזל, ברור שהוא שלח אותו לרגל אחריי.
"אני לא פוחדת ממך."
"לפעמים קצת פחד בריא להישרדות."
"וגם שייק ירוק בריא, ואתה לא רואה אותי שותה אותו." אני אומרת ועוברת אותו והולכת לכיוון המדרגות, כשאני עולה במדרגות אני שמה לב שלוגן לא הולך אחרי, הוא נכנס למסדרון ואני שומעת את דלת משרדו נסגרת.
אני אראה לו מה זה לאיים עליי.