האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 52

לוגן

"מה זה אומר?" היא שואלת. אני מתקרב אליה ומרים אותה מהכיסא אליי.
"אני בוחר בך." אני אומר לה ומצמיד את השפיים שלי לשפתיים המתוקות שלה. אני תופס אותה מהעורף ומשלטת על הנשיקה, אני צריך אותה כמו אוויר.
"מה גרם לך לשנות את דעתך?"
"במקום להיות שמח שאני הולך לנקום, אני רק חושב כמה בא לי לנשק אותך, ושאני לא יכול לוותר עלייך, אני מכור אלייך, ותכלס מה זה משנה איך הוא ימות?"
"נכון, העיקר שהוא ימות."
"תוודאי שהמטוס שלו לא ימריא, אני אשלח את החיילים שלי לשדה כדי להביא אותו לכאן. ואז אני הולך לקחת אותך לחדר שלנו ולזיין את הכוס הקטן שלך עד שהזין שלי לא יעמוד יותר."
"אתה לא שפוי." היא צוחקת.
"אף פעם לא טענתי שאני שפוי." אני אומר ומנשק אותה שוב, עד שנגמר לי האוויר. אליסה חוזרת להתיישב. אני מתקשר לחייל בכיר שבשטח ומבקש ממנו לקחת חמישה לוחמים ולהביא לי את בריאן לכאן.
"לוגן..." אליסה קוראת לי.
"מה?"
"היא מטומטמת!"
"מה קרה?"
"כתבתי לה שתעצור את המטוס ואנחנו נרחם עליה, שהיא לא תמות, שאנחנו רוצים רק את בראין ואישתו שתציל את עצמה. ואתה יודע מה היא כתבה לי?"
"מה?"
"שאישתו לא על המטוס."
"איפה היא?" אני שואל.
"אני יכול לענות על זה." אומר דון. "אנדרו מצא אותה עכשיו עם סכין בבטן היא מתה. בראין רצח את אישתו."
"הם רצחו אותה יחד. הם מאוהבים." אומרת אליסה. "זה מה שהיא ענתה לי עכשיו."
"זאת הסיבה שהוא העלה את הבת שלו על טיסה מוקדמת. הוא רצה לרצוח את אישתו בשביל אהובתו החדשה." אני אומר.
"אתה הולך לקבל את הנקמה שלך אחרי הכל." אומרת אליסה. "אני לא עוצרת את המטוס. שימריאו להם, שיחשבו שהם הצליחו. הנקמה שלך הולכת להיות ממש מתוקה."
"אני בחרתי בך, אני רוצה אותך." אני אומר לה חד משמעית.
"אתה תקבל גם אותי וגם את הנקמה שלך."
"כמו ביצת קינדר, גם שוקולד וגם הפתעה." אומר דון מהצד. אני מסתכל עליו במבט מאיים אבל אז מתחיל לצחוק, הם מצטרפים אליי. אני מנשק את אליסה.
"אני צריך לעדכן את מייקל." אני אומר אבל רגע לפני אני מעדכן את החייל הבכיר שלי, שיחזור מהשדה בסוף אני לא צריך אותו. ומחייג אליו.
"מה?" הוא עונה בכעס.
"מה קרה?"
"היא התעוררה." הוא עונה.
"הריב הראשון מראה על מערכת יחסים בריאה." אני מעצבן אותו.
"בן דוד יקר, יש סיבה שהתקשרת?"
"בראין מנהל רומן עם האקרית שלו."
"אוקיי וזה אמור לעניין אותי כי?"
"כי זאת הסיבה שבראין שלח את אמבר לבוסטון לפניו, כדי שהוא יוכל לרצוח את אישתו."
"אתה בטוח?"
"כן, אנדרו מצא אותה באחוזה עם סכין בבטן, ללא רוח חיים."
"פאק, אמבר תקבל את זה קשה, היא חושבת שאבא שלך קדוש."
"ממש קדוש."
"אגב אבא שלה, הוא כבר מת?" שואל מייקל.
"עוד לא הם רק המריאו, עוד חצי שעה המטוס התרסק. הוא חושב שהוא עבד על כולנו. שלח את הבת שלו להתחתן עם ראש המאפיה של בוסטון. הוא רצח את אישתו והחליף אותה במודל משופר, הוא חושב לחזור ולהשלטת על כל העיר."
"עכשיו הכל יתפוצץ לו בפנים."
"יתפוצץ תרתיע משמע." אני אומר.
"שכחנו ממאט."
"לא שכחתי ממנו, הוא פשוט ימתן שאסיים עם הנקמה שלי ואז אסיים את הנקמה של אליסה."
"תעדכן אותי." הוא אומר לי ומנתק. אני שולח הודעה לוונסה, היא מעדכנת אותי שהיא נוחתת בקרוב, היא עדכנה את בריאן בהודעה מהנייד של אמבר שהכל בסדר.
"לוגן יש מצלמות במטוס." אומרת אליסה ומעלה אותם על המסכים. בראין וכריסטינה מרים כוס שמפניה לחיים. "הם לא יודעים שעוד חמש עשרה דקות המטוס שלהם הולך להתרסק."
"אני רוצה לדבר איתם רגע לפני שהמטוס יתרסק."
"בסדר." היא אומרת. הנייד שלי מצלצל זה אנדרו.
"כן."
"בוס השתלטנו על האחוזה."
"יופי, תזמין צוות ניקוי. אני רוצה אותה מבריקה. כך את אמא של אבמר לקבורה, את שאר הגופות תשרוף."
"יבוצע."
"ואנדרו, עבודה טובה היום."
"תודה בוס."
"לוגן אתה מוכן?" שואלת אליסה.
"כן, תעלי אותי ברמקולים של המטוס." אני אומר. על המסך בראין וכריסטינה יושבים, הוא מתכתב בנייד והיא על המחשב.
"בראין, לא דיברנו שנים." אני אומר. הוא מזהה את הקול שלי כי הוא נמתח. כריסטינה לידו מתקתקת במחשב שלה. "אז איך זה מרגיש לנצח? יש לך בת זוג חדשה, הבת שלך עומדת להתחתן עם ראש המאפיה של בוסטון. הכל מסתדר לך."
"זה מרגיש פקינג כיף."
"אז תאר לך, שהבת שלך בכלל לא עלתה על המטוס לבוסטון, היא עומדת להתחתן על בן הדוד שלי, והוא הולך להשתלט לך על העסקים?"
"זה לא נכון, החיילים שלי אישרו לי שהיא על המטוס, גם היא סימסה לי."
"זאת לא היא, זאת כפילה שלה." הוא אומר. ואני מסמס לוונסה מבקש ממנה להצטלם ולשלוח לו תמונה. "יש לך הודעה, תבדוק את הנייד שלך." אני מביט בו כשהוא מקבל את התמונה, הוא מקלל.
"אריק יבוא לקחת אותה. אתה מתחיל מלחמה עם בוסטון."
"שרק ינסה, אה בכל אופן לא תהיה כאן כי המטוס שלך הולך להתרסק עוד דקה." אני אומר ושעון מתחיל לספור אחורה.
"כריסטינה מה קורה כאן?" הוא שואל אותה.
"אני לא יודעת."
"למה הבאתי אותך איתי! תעצרי את זה, את אקרית לא?"
"אני מנסה!" היא צועקת שברקע השעון ממשיך לרדת.
"אתה לא תצליח." אליסה ממלמלת בשקט.
"זה הנקמה שלי ושל עוד מאה אנשים וילדים. אתה הולך להתרסק. הלוואי ותפגוש כל אחד ואחד מהם שתמות."
"בן זונה." הוא מתחיל להתחרפן כשהשעון מגיע לספריה עשר.
"נחיתה רכה." אני אומר כשמגיעים לאפס, והמטוס מתחיל לצנוח. ברמקולים נשמעים השמות של כל הנרצחים.