האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 25

לוגן
מה זה היה עכשיו לעזאזל? איך זה קרה? אני מנסה להיזכר ולא ממש מצליח אני עוד מסוחרר מהעובדה שהרגע גמרתי ואני רק חושב על הסקס שלנו הזין שלי עומד שוב. היא כזאת תמימה שזה מצחק אותי. אני מנסה להיזכר מתי צחקתי לאחרונה כל כך הרבה ולא מצליח. הארנבונת הקטנה הזאת מתחילה להיכנס לי מתחת לעור וזה ממש לא טוב. אני כבר לא רוצה לשחרר אותה אחרי שהיא תסיים את העבודה שלה כאן. אבל אין לי ברירה שהיא תדע למה היא כאן באמת היא לא תרצה כל קשר אליי אני חייב להזכיר את זה לעצמי. אני יוצא מהמקלחת וירד לחדר אוכל.
"טוני תקרא לאליסה."
"בסדר בוס." הוא הולך וחוזר אחרי כמה רגעים עם אליסה. היא מתיישבת ואני רואה על הפנים שלה שיש לה מלא שאלות. היא אוהבת לנתח, אז אני בכוונה מעצבן אותה.
"מזג אוויר נעים היום."
"אתה באמת הולך לדבר איתי על מזג אוויר, אחרי מה שעשינו עכשיו?" היא אומרת בכעס. ואני מתאפק לא לצחוק.
"על מה יש לדבר." אני שואל. טוני מניח את הצלחות אוכל מולנו והיא משתתקת עד שהוא הולך. אני מתחיל לאכול, אחרי אימון אני רעב, וביחוד אחרי סקס טוב.
"מה שעשינו עכשיו..."
"אם את לא בהריון אין לנו על מה לדבר."
"בבון אחד, אין סיכוי שאני בהריון. גלולות זה בטיחות של תשעים ותשע אחוז הגנה."
"יופי, אז אין לנו על מה לדבר. תאכלי האוכל מתקרר לך." אני אומר והיא מתחילה לאכול, אבל אני רואה על פניה שהיא לא סיימה את דבריה.
"אנחנו לא יכולים לעשות את זה יותר." היא אומרת כשהיא מסיימת לאכול.
"למה לא נהנת?"
"נהנתי מאוד, לידיעתך."
"זה לא שהסתרת את זה, כל העובדים שלי שמעו." אני אומר ומביך אותה.
"פאק לוגן, קצת טקט לא יזיק לך."
"בסך הכל אני מציין עובדות."
"תשמור אותם לעצמך." היא אומרת בעצבים וכמה מהשולחן. "אני הולכת לחדר מחשבים."
"יום נפלא," אני צועק אחריה. היא מסתובב ועושה לי אצבע משולשת. אני מחייך אם זה כל אחד אחר הייתי מוריד לו את האצבע באותו הרגע.
אני מסיים לאכול כשאני שומע חריקת צמיגים מחוץ לאחוזה וזה מעצבן אותי בטירוף. אני שונא שהחיילים הדפוקים שלי נוסעים כאן כאילו זה הכביש של אבא שלהם. אני ממהר לצאת מהאחוזה עצבני. אני פותח את הדלת ורואה את ליאו ליד מכונית חדשה. הוא מראה אותה לאחד מהחיילים שלי. מה לעזאזל? בן זונה אני ארצח אותו.
"מה זה?"
"מכונית."
"ליאו אל תעצבן אותי, כי אני מזהיר אותך שאני גם ככה על הקצה איתך." אני אומר לו, שהמכונית של מייקל נכנסת לכיכר. הוא מחנה ויוצא ממנה.
"מה נשמע?" הוא אומר לנו, כשהוא מבחין במכונית ספורט החדשה בחניה. "אה מה זה?"
"מכונית חדשה שקניתי." אומר ליאו.
"תתחדש, וואו זה הדגם האחרון. אני רואה לוגן מפנק אותך." הוא אומר לו, ולא מספיק לסיים אותו אני מוריד לליאו אגרוף.
"פאק לוגן מה קורה כאו?" שואל מייקל אבל לא מתערב.
"איך שילמת עליה?" אני שואל את ליאו, הוא לא עונה ובמקום זה נותן לי אגרוף אני אפילו לא מנסה להתחמק. האגרופים שלו כמו של בחורה. "תן עוד אחד," אני מתגרה בו. מת לפוצץ לו את הפנים, אבל אמא שומרת עליו מלמעלה. אני ממש שומע את הקול שלה מתחננת של אכה אותו. "אני שואל פעם אחרונה, איך שילמת עליה?"
"לא שילמתי." הוא אומר.
"אתה גנבת אותה?" אני מתפוצץ סופית. סליחה אמא ואבא. אבל השארתם לי כאן אח מטומטם. אני נותן לו עוד שני אגרופים, והוא נופל על האדמה, ומייקל מניח עליי את ידו ואני מעיף אותה. מתקרב כדי לבעוט בו.
"לא גנבתי אותה, לקחתי אותה לנסיעת מבחן."
"יופי, קום תיסע להחזיר אותה."
"יש בעיה קטנה."
"מה הבעיה?" אני שואל בדיוק כשאחד החיילים שלי עולה מולי בקשר.
"זג אחד, כאן השער, עבור."
"כן." אני מסמן לליאו שיסתום.
"מפקד המשטרה כאן, רוצה לדבר איתך."
"תכניס אותו." אני אומר לקשר.
"פאק מה הוא רוצה?" שואל מייקל.
"אין לי מושג." אני עונה למייקל, "קום ותעמוד ישר." אני אומר לליאו, "ואל תדבר."
"אבל לוגן..."
"לא רוצה לשמוע אותך." אני אומר לו במבט מאיים.
רכב נכנס לכיכר ומחנה.
"סם, מה זכינו לביקורך." אני אומר למפקד המשטרה כשהוא יוצא מהרכב.
"לוגן התחלתם לגנוב מכונית באמצע היום מחנויות?"
"נראה לך שאני צריך לגנוב מכוניות?" אני מגחך.
"אז איך אתה מסביר את זה שהמכונית המדוברת נמצאת בחניה שלך." הוא מצביע עעל הרכב שליאו הביא.
"כמו שאתה יודע אח שלי לקח אותה לנסיעת מבחן, הוא מתכוון להחזיר אותה מיד."
"אתמול!" הוא אומר ואני מסתכל על ליאו, שמתכווץ תחת מבטי. "אח שלך נכנס אתמול לחנות הרכבים של פרארי, לקח מכונית לנסיעת מבחן ולא החזיר אותה עד היום! וכמובן שהוא הזדהה והתרברב מי זה אח שלו, כי אחרת לא היו נותנים לו את הרכב! הם רצו להגיש תלונה במשטרה. הייתי צריך לשכנע אותם שאני אישית מטפל בזה." ליאו המטומטם הזה, אני ארצח אותו.
"אני משלם לך הרבה כסף כדי לטפל בדיוק בדברים כאלו, אתה לא עושה לי טובה, אל תשכח את זה."
"לא שוכח, אבל אתה צריך להבין שהתחנת משטרה לא שייכת לאבא שלי! יעופו אותי על טיל אם מישהו ידע מהסידור שלנו!"
"אני אקנה את המכונית."
"לוגן תסדר את החרא שלך, זה לא הגיוני שבאמצע חקירת רצח אני צריך לצאת לכאן בשביל התעלולים שהאח הקטן שלך עושה."
"אני אטפל בזה."
"ואל תסכן אותי לחינם! לא הגעתי לתפקיד הזה כדי ליפול על כזאת שטות."
"אמרתי שאני מטפל בזה."
"יופי." הוא אומר ניכנס לרכב שלו ונוסע.
"זה יעלה לך ביוקר הפדיחות האלו." אני אומר לליאו ומתקרב אליו. אני תופס לו את העורף ומצמיד אותו אליי. "כנס לבית ואני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך." אני דוחף אותו לכיוון הדלת.
"מה קרה לו? זה לא מתאים לו לעשות שטויות כאלו."
"קלואי השרמוטה התחילה איתי, והוא היה מחוץ לדלת ושמע הכל."
"פאק אין שיט."
"סע לפרארי ותקנה את המכונית, אני אאשר את הרכישה לבנק. תתנצל בשמי על אי ההבנה."
"אוקיי."
"ותחזור לכאן יש לנו עניינים לסגור."
"לוגן אל תהיה קשה איתו."
"תתחפף מכאן." אני אומר לו ונכנס לאחוזה. כאילו שאני צריך תזכורת ממייקל. בא לי לרצוח את ליאו אני עצבני בטירוף, הוא פגוע ומתחיל לעשות שטויות אני צריך לשים עליו שמירה עד שהוא יחזור לעצמו. אני נכנס לחדר המחשבים.
"יש חדש?"
"כן, דון הראה לי תוכנה ממש מגניבה שלמדתי ממנה המון, ועדכנתי את הקוד שלי, זה עניין של כמה שעות עד שאני אצליח להכניס את הסוס טרויאני שלי," אליסה מעדכנת אותי.
"כן, וגם בקשתח ממנה לשלוח אותו לכל החשבונות שביקשת לפרוץ."
"מעולה." סוף סוף חדשות טובות. אני הולך ומתעסק במצלמות.
"איך היה אתמול? אתה נראה גמור."
"אני עייף נשבע לך אם אני בוהה במסך חמש דקות אני נכנס 'למצב שינה'." הוא אומר ואליסה מתגלגלת מצחוק. שוב הבדיחות הלא מצחיקות שלהם שרק הם מבינים. 
"אני במשרד, תעדכנו אותי אם יש משהו." אני אומר ויוצא. אני נהיה רכושני כלפי אליסה וזה לא מתאים לי. אני נכנס למשרד שלי ופותח את המחשב אני עובר על החשבונות של העסקים שלי ומתקשר לבנק שלי, אני מאשר להם את הרכישה של הפרארי במיליון דולר. דפיקה בדלת.
"כן?" אני קורא, הדלת נפתחת אני מרים את עיני ורואה את אליסה.
"ארנבונת תכנסי." אני אומר, היא נכנסת מעט מהוססת. "קרה משהו?"
"לא, רק רציתי לבקש משהו."
"תבקשי."
"אני רוצה לצאת החוצה, לתת לאנשים מתחת לגשר אוכל, וקצת כסף. אני גם צריכה לשלם שכירות אחרת יעיפו לי את כל הדברים מהדירה."
"אליסה את יודעת שאני לא יכול לאשר דבר כזה."
"אתה לא יכול או לא רוצה?"
"אני לא סומך עלייך מספיק בשביל לתת לך לצאת החוצה."
"אני לא אנסה שום דבר, אני נשבעת. אני כבר עוזרת לך."
"התחלנו כל כך נמוך, שאנחנו עדיין במינוס. את אמרת את זה."
"לפעמים אני מדברת שטויות."
"אני אחשוב על זה."
"לוגן בבקשה יזרקו לי את כל הדברים מהדירה."
"אני אדאג לשלם לך את השכירות."
"אין לי מספיק כסף כאן."
"אני אשלם לך ותחזירי לי אחר כך."
"אוקיי ומה עם העזרה לחברים שלי."
"הם לא חברים שלך."
"הם כן, הם צריכים אותי, הם יחשבו שנטשתי אותם. לוגן יש משפחות שאין להם מה לאכול."
"אמרתי לך שאני אחשוב על זה."
"טוב." היא אומרת ויוצאת מהמשרד.